שמי, יובל

בן רות ואהרן. נולד ביום ל' בתשרי תשי"ד (9.10.1953) בקיבוץ בית-השיטה שבעמק יזרעאל. שורשיו של יובל ביהדות הענפה של מזרח אירופה ומרכזה, יהדות של מסורת ציונית, שהזינה את העליות השלישית והחמישית. סבו וסבתו מצד אביו היו ממייסדי קיבוץ תל-יוסף. שניהם ילידי עיירה בפולין, נצר למשפחות רבנים ידועי-שם, שעלו ארצה בשנת 1924, בשלהי העלייה השלישית. הורי אמו קיבלו חינוך ציוני-חלוצי בארצות הבלטיות, עלו ארצה ב-1933 והצטרפו לקיבוץ תל-יוסף בשנת 1944. הוריו של יובל, דור שני בתל-יוסף, עברו את תקופת המאבק להקמת המדינה. הם היו אנשים בעלי עקרונות וכשגבר המתח בין פלגי התנועה הקיבוצית, פרשו מתל-יוסף ועברו לבית-השיטה, שם נולד יובל. הוא למד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון בקיבוצו. תחילה עבד בדיר, וכשחוסל ענף זה בקיבוץ עבר לפלחה. בצד לימודיו ועבודתו גילה כישרון למוסיקה. תחילה ניגן בפסנתר ואחרי כן עבר לגיטרה. הוא היטיב לנגן וליווה בנגינתו את ערבי השירה בחברת הילדים. בינואר 1972 התגייס לצה"ל. שאיפתו היתה להשתלב בחיל-האוויר. הוא עבר אמוני טירונות. במרס 1973 עלה לדרגת רב"ט וכעבור ארבעה חודשים קיבל דרגת סמל. יובל עבר קורס צניחה, נתקבל לקורס טיס, ובנובמבר 1973 סיים בהצלחה את הקורס ועלה לדרגת סג"ם. בספטמבר 1974 התחיל לשרת בצבא הקבע, כשמפעם לפעם הוא מאריך את חוזה השירות, עולה בסולם הדרגות והתפקידים, מפעיל מטוסי יירוט, והיה לטייס פנטום. יובל התחתן עם פקידת-המבצעים של הטייסת. הזוג התגורר בשדה עציון שליד אילת, שם נולד בנם הבכור. בפברואר 1982 עלה יובל לדרגת רס"ן. בתקופה זו התחיל לשקול מעבר לחיים האזרחיים. באביב 1983 יצא עם ארבעה מחבריו הקרובים למסע בהרי ההימאלאיה. בשובו ארצה הודיע על רצונו לפרוש מצבא הקבע וביולי 1984 פשט את מדיו. הוא המשיך למלא את תפקידו כטייס בחיל-האוויר במסגרת שירות המילואים. ביום ט"ו באלול תשמ"ד (12.9.1984), במהלך תרגיל יירוט באיזור ים-המלח, התנגשו שני מטוסים ויובל נהרג בתאונה. בן 31 היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות בקיבוץ בית-השיטה. השאיר אחריו רעיה, בן, הורים, אח ואחות. כחודש אחרי שנפל נולד בנו השני. מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: "במשך שירותו בטייסת, ולאחרונה כאיש מילואים, מילא תמיד את המוטל עליו, באוויר ועל הקרקע, ברמה גבוהה, במוכנות לעזור ובאיכפתיות לכל פרט ופרט שבו נתקל. הוא יצר סביבו אווירה חברתית טובה וחופשית והיה אהוב ואהוד על חבריו לנשק. בגיחות מבצעיות במשך שירותו גילה אומץ-לב וביצוע מושלם האופיינים לו". בחוברת שהוצאה לזכרו העלו בני משפחתו וידידיו זכרונות על חייו וקווים לדמותו כחבר וכמפקד