שמיר (שוייצר), צבי

בן אליעזר ודורה. נולד ביום ד' באלול תרצ"ג (26.8.1933) בבודפשט, בירת-הונגריה. אחרי סיימו את לימודי ארבע כיתות של בית-ספר תיכון שם, למד בבית-ספר חקלאי. את אהבתו וקרבתו לטבע רכש בעודו ילד קטן בהיות בית-המשפחה לרגלי-הרים ובקרבת-נהר. עוד עם כניסתו לכיתה א' הרגיש הילד ביהדותו, בהיות רוב-רובם של חבריו לספסל-הלימודים מבני-הגרמנים ומן האספסוף המושפע על-ידי הנאציזם העולה. עמידת יחיד מול רבים פיתחה בו את כוחו הגופני ואף העמיקה את הכרתו הלאומית. שנת 1944, היא שנת-השואה ליהודי-הונגריה, עברה על הילד בבית מכרים נוצרים שנתנו מחסה למשפחה. עם בוא הצבא הסובייטי המשחרר מצא הנער את דרכו לתנועה הציונית: בשנת 1946 הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" ואף חי בבית-התנועה ובמשק-ההכשרה שלה. בשנת 1949, כשחוסלו כל הפעולות הציוניות בהונגריה, הגיע גם צבי לארץ. תחילה היה בנגבה ולאחר-מכן בחברת-הנוער בחצור. כאן החל לעבוד בענף הפלחה ואף גילה חיבה וחוש למכונאות. כתום שנות החינוך ב"עליית-הנוער" התגייס יחד עם חברתו לנח"ל – ביולי 1951. קיבוץ דביר, שאליו השתייך, הוקם מייד לאחר סיום תקופת האימון הבסיסי וצבי נבחר כמפקד-האזור. יחד עם תפקיד זה של טיפול בענייני-ההגנה של ישוב בודד סמוך לגבול עוין עבד בענף-הפלחה. בשנת 1953 נשלח לקורס-קצינים אשר סיים בהצלחה. בשתי שנות-חייו האחרונות התמסר לפעילות בקרב השכנים הבדווים, כי בתור שומר-שדות עשה את מרבית שעות-עבודתו במחיצתם. למעלה משנתיים פעל כמוכתר. בעצם הימים בהם עמד לסיים את כהונתו כמקשר בין הקיבוץ לבין השכנים הערביים הכריעו המוות: ביום כ"ז בניסן תשט"ז (8.4.1956), בשעת מילוי תפקידו, נפל בפעולת ביעור קני-הפדאיון בסביבות קיבוצו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות שבקיבוץ. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן. הניח אשה וילד. במלאת שנה לנפלו הוציאו חבריו בקיבוץ דפים לזכרו.