שמיר, אריה (“אריק”)

בנם בכורם של מאיר וברטה. נולד ביום כ"ח בחשון תש"י (20.11.1949) בירושלים ועשה את שנותיו הראשונות במושב שורש בפרוזדור ירושלים. אחרי כן עקרה המשפחה לשאר ישוב שבגליל העליון. אריה למד בבית הספר היסודי (בית חינוך) בצפת ואחרי שסיים את לימודיו שם החליט ללמוד בפנימייה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה. צעד זה היה המכריע בחייו, כי במעשהו זה קשר את גורלו עם הצבא עוד מגיל צעיר. הוא עמד במבחן הכניסה בהצלחה מרובה ובפנימייה התבלט מיד בתכונותיו החיוביות, כגון יושר, טוב לב ומזג נוח. הוא היה פעיל בתחומי החברה והפרט וייצג בכבוד את הפנימייה במשחקי ספורט. אריק גויס לצה"ל והתנדב לצנחנים באוגוסט 1967, כאשר סיים בהצטיינות את לימודיו בפנימייה. לבית אשר בו גדל ואשר בו עוצבו דמותו ואופיו נוסף מעתה הצבא, שהילך עליו רצינות ותחושת אחריות גדולה. הוא נשלח לקורס קצינים ולאחר שסיים את הקורס המשיך להדריך כשנה אחת בבית הספר לקצינים. אחר כך חזר ליחידתו ונתמנה לסגן מפקד פלוגה בדרגת סגן. הכל ראו בו קצין למופת, שנתמזגו בו צבריות מחוספסת ויפי נפש ועדינות. עוד כשהיה בפנימייה החליט אריה להצטרף לשירות קבע בצה"ל, אך כבר בראשית דרכו בצבא הקבע, ביום י' באב תש"ל (12.8.1970), נעדר בעת מילוי תפקידו. למחרת היום נתגלתה גופתו והוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בצפת. אלוף פיקוד המרכז שיגר מכתב תנחומים לאב ובו כתב: "לא הכרתיו מקרוב אבל מהדיווחים שקיבלתי על אודותיו ידעתי על כושרו וכשרונו וקיוויתי לראותו עולה ומצליח בסולם הפיקוד. הוא הגיע אלינו כקצין מובחר. ואכן תוך חודשים אחדים התמנה סגן מפקד פלוגה. הוא הצטיין בהופעתו השקטה מחד גיסא ובכושר ביצוע מעולה מאידך גיסא". כעבור ימים מספר קיבלה המשפחה מכתב תנחומים ממפקד היחידה ובו כתוב לאמור: "אין בכוחן של מילים למלא את החלל הריק שנוצר במשפחתכם עם מותו של אריק. עם זאת דומני שרשאים אתם לדעת עד כמה התבטאו בדמותו, כאדם וכקצין צה"ל, תכונות שוודאי נרכשו במהלך שנות חינוכו בביתכם, או נספגו בו באוירה בה גדל. אריק בלט כמפקד כיתה ביחידת הצנחנים, אשר בה שירת, בשיקול דעתו, נבונות החלטותיו ומנהיגותו השלמה. משבגר ונשא בעול הקצינות אך טבעי הוא שהעניק ידע והשרה ביטחון על מחלקתו וחייליו. בתפקידו כסגן מפקד פלוגה ראינו אך קרש קפיצה להסמכתו כמפקד פלוגה בצנחנים. ובשלב זה נקפדו חייו – – – ביחידתנו נותרה אך דמותו ומשפטים כמו 'כך נהג אריק'. . . או 'לתפקיד זה או אחר היה מתאים אריק'. . . הם שאולי ינציחו את כוח אישיותו ותרומתו הרבה. ראיתי אתכם סמוך לקבלת הידיעה המרה; נוכחתי כי משפחה חזקה ומלוכדת עשויה אף להקרין על האבלים מסביב. ראו נא ביחידה חלק מהמסרבים להאמין כי אכן קרה הדבר ושותפים כנים אנו לכאבכם". ביערות ביריה, ליד צפת, נקבעה אנדרטה לזכרו של אריק.