שמיר, אליהו (אליק)

בן אלה ואריה, נולד ביום י"ג בסיוון תרפ"ד (15.6.1924) בתל-אביב. לאחר שהייה קצרה בקבוצת-הרועים בנהלל חזר עם הוריו לתל- אביב ושם למד, התבגר וגדל. ראשית חינוכו בגן-ילדים ובבית- הספר "תל-נורדוי". המשיך את לימודיו בבית-הספר הריאלי "מונטיפיורי" ואחר-כך בבית-הספר מקווה ישראל, בו סיים בהצטיינות את חוק לימודיו במיכניקה חקלאית. מנעוריו היה חבר "השומר הצעיר", ספורטאי מצטיין בענפי ספורט רבים, חבר התאגדות "הפועל", שחקן כדורגל ושחיין, שזכה בשעתו במקום הראשון בתחרות-נוער ארצית. עם סיום חוק לימודיו במקווה ישראל התגייס עם חבריו לפלמ"ח אשר היה אז, בשנת 1941, בראשית צעדיו. נשלח לקורס מ"כים ומיום שסיים את הקורס עבר את כל פינות הארץ בתפקיד מדריך, מפקד ומרכז-ספורט. תחנותיו היו: כפר מנחם, רמת הכובש, עין שמר, גבעת חיים, מעוז חיים, בית השיטה, יגור, כפר יהושע ועוד. לאחר חמש שנות שירות רצופות שוחרר ונכנס לחיים אזרחיים בתל-אביב, אך גם כאן לא הפסיק שירותו. במסגרת ה"רזרבה", יחידת המילואים של הפלמ"ח, מילא תפקידים אחראיים ומסוכנים בפעולות המאבק. השתתף בהתקפה על משטרת שרונה ובנס ניצל ממות. בראשית מלחמת-העצמאות, לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות, נשלח כמפקד לנקודה מרוחקת בנגב, בימים שחששו לפלישה מצרית מוקדמת. חזר והתגייס ועם חברו המ"פ נחום אריאלי ז"ל הקים את פלוגתם אשר הופקדה על אבטחת ראשית הדרך מתל-אביב לירושלים, הקטע שבין שכונת התקווה לראשון לציון. במשך חודשיים הספיק לפקד ולהשתתף בקרבות רבים נגד יאזור, רמלה, בית דגון ויפו, ונתמנה מפקד המשמר הנע של אבטחת השיירות. ביום י"א בשבט תש"ח (22.1.1948) יצא אליהו בטנדר עם פקודיו, נוטרי חולון, לבדוק את הדרך לפני שיירת הבוקר לירושלים, ובכניסה ליאזור, ליד בית-החרושת לקרח, הושם להם מארב. באש האויב נפגע הטנדר והתלקח, הנוטרים נאלצו לנטוש אותו, תפסו מחסה בצד הדרך ולחמו בכוחות אויב עדיפים עד שנפלו כל השבעה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. עם זכרם הועלה גם זכרו בספר זיכרון "השבעה" שיצא לאור במלאות שנה לנופלם. הסופר משה שמיר, אחיו של אליהו, העלה את זכרו בספר "במו ידיו – פרקי אליק". המושב משמר השבעה שהוקם על חורבות כפר הפורעים הערבי יאזור, נקרא על שמם.