שמילוביץ, ישראל
בן אברהם וחיה. נולד ביום ח' באייר תשט"ו (30.4.1955) בקרית מוצקין. למד בבית הספר היסודי 'רביבים' שבקרית חיים וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון 'בסמ"ת' שבחיפה. ישראל היה תלמיד חרוץ וממושמע והצטיין בהנדסת מכונות, מגמת הלימודים שלו בבית הספר התיכון. מנעוריו הצטרף ישראל לתנועת 'הנוער העובד והלומד' בקרית חיים וברבות הימים יצא לשל"ת בקיבוץ ניר אליהו, במסגרת פעילותו בתנועה, ונהנה מאוד מן העבודה במפעל המקומי. כשהיה בן 14 נהרג אביו בתאונת דרכים, והדבר השפיע על אופיו ועל התנהגותו; הוא הפך להיות רציני יותר וסגור באופיו. גם לאחר שעבר ללמוד בחיפה, המשיך לשמור על קשריו המצוינים עם ידידיו מילדות בקרית חיים. ישראל גויס לצה"ל בנובמבר 1973 והתנדב לחיל האויר. לאחר הטירונות נשלח לקורס טיס, אך נשר ממנו לאחר כשנה. עם זאת, היה ישראל גאה בכך, שהספיק לטוס וזכר את הקורס כפרק זמן מהנה ומעניין. הוא נשלח לבסיס חיל האויר בדרום הארץ כמפעיל ציוד ומש"ק מבצעים. בעת שירותו ביחידה הכיר את ידידתו – ארנה והם התכוונו להינשא כעבור זמן. בשנת 1976 ביקש ישראל להישלח לקורס קצינים וסיים את הקורס הבסיסי. אחרי כן התחייב לשירות קבע נוסף של שלוש שנים והועלה לדרגת סמל. ביום ב' בחשון תשל"ז (26.10.1976) נפל ישראל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבחיפה. השאיר אחריו אם ואחות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "ישראל היה חייל שקט וצנוע, שמילא את תפקידו מתוך אמונה והכרה מלאה בחשיבות העשייה. הוא הוסמך במהירות רבה לתפקידו ביחידה ועמד בדרישות המקצועיות בצורה מכובדת וברמה מעולה". ידידתו של ישראל – ארנה זלצר – כתבה ספר שירים 'פעימה', מוקדש לישראל, שיצא לאור בהוצאת 'טרקלין'.
