שמידלר, שרגא-פייבל
בנם-בכורם של ישראל ורצה. נולד ביום א' בכסלו תרצ"ח (5.11.1937) באשוונצים. שנתיים לאחר היוולדו נאלצה המשפחה לעזוב את העיירה, כיון שטחנות-הקמח בה ובתי-החרושת לכלי מתכת הפכו והיו לאושוויץ הידועה לשמצה ולזוועה, אשר מלאה מחנות-השמדה ועל מליוני יהודים באה קץ איום בהם. לאחר המלחמה חזרה המשפחה למקום-הולדתו של שרגא-פייבל, אולם לא יכלו להתיישב בה, כי במקום בתי-כנסת, בתי קהילה ובתי- מגורים מצאו שם עיי-חרבות ומשרפות-בתים ולכן היגרה המשפחה משם והגיעה לצרפת והתיישבו בפריס אשר בה מצא לו שרגא את חבריו היהודים הראשונים. לאחר-מכן היתה המשפחה בדרכה לארץ והגיעה במארס 1949 למחנה עולים אשר בפרדס- חנה. עד כה ועד כה היה שרגא בר-מצווה ונשלח לישיבת "היכל התלמוד". אך כשעברו הוריו לשכונת נוה-אחיעזר בבני-ברק, עבר גם שרגא להיות בקרבתם ולמד ב"תלמוד תורה". הוא המשיך ללמוד בישיבות "היישוב החדש" ו"כרם דיבנה" ובשעות-הערב השלים את לימודיו התיכוניים לשם קבלת תעודת-בגרות וגם עבר קורס למדריכי-תיירות. המלחמה השניה בחייו מצאה את שרגא בשירותו בנח"ל. הוא הצטרף לגרעין "הטירה" במסגרת "בני-עקיבא", קיבל הכשרה עם חבריו ב"מתיבתא" בירושלים והצטרף לקיבוץ שדה-אליהו כהשלמה. בתקופה זו עבר טירונות, אימון מתקדם וקורס סיירות; והוא גם עסק במלאכה ועבד כטרקטוריסט בפלחה. לאחר שיחרורו מן הצבא עזב שרגא את הקיבוץ והצטרף לקרוב שלו, בעל חברה של נסיעות ותיירות. כאן, בעולם ה"עסקים", מצא את נפשו. בייחוד נהנה מטיולים בארץ ובחוץ-לארץ ומפגישותיו עם יהודים. לאחר-מכן הצטרף כשותף לסוכנות לבתי-הבראה. בשנת 1965 לקח לו אשה והתחיל לבנות את ביתו, בית יהודי נאמן, לא הרחק מבית הוריו, בבני-ברק. האווירה בבית היתה, כאמור, יהודית – וזה ניכר בספרי-הגמרא ותשמישי-הקדושה שהיו בו; כן היתה בו רוח תרבותית שהתבטאה בסידור הבית בטעם טוב ויפה בתמונות שעל הקיר ובתקליטיה שהעידו על אהבתם של בעלי-הבית למוסיקה. מאז השתחרר שרגא מן הצבא היה יוצא למילואים מפעם לפעם וכך היה גם בפרוץ מלחמת ששת הימים, היא המלחמה השישית שבאה עליו. הוא נקרא לתפקיד ויצא בלב שלם והצטרף לסיירת שלו. הוא התקדם עם השריון ונפל ביציאה המערבית של מיצר המיתלה בלב סיני ביום הרביעי לקרבות, הוא כ"ט באייר תשכ"ז (8.6.1967), בצאתו לחפש חברים שאבדו. הניח אשה. הובא לקבורה בבית- הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בבני-ברק. חבריו הוציאו לאור ספר בשם "שרגא, להנצחת זכרו. ב"זרעים", בטאון בני-עקיבא הועלה זכרו. בספר ב"מעלות גיבורים", בעריכתו של ישראל ארליך, הוקדשו כמה עמודים ובהם דברים עליו.
