fbpx
שמיאל, יניב

שמיאל, יניב


בן שושנה ושמעון. נולד ביום כ"ב בשבט תשל"ז (9.2.1977) בכרמיאל. אח בכור לדודי ומורן, ילד נעים, שקט וחייכני. גדל והתחנך בקריית חיים. למד בבית הספר היסודי "מגינים", וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון "קריית חיים" במגמה ביולוגית. יניב היה ספורטאי מבטיח. בעיר מגוריו שיחק כדורסל ועסק באימוני פיתוח הגוף בחדר הכושר – שני ענפי ספורט שבהם הצטיין והתבלט. ביום 8.8.1995 התגייס יניב לחיל הים. לאחר שעבר בחינות קבלה וגיבוש התקבל ליחידת העילית "הקומנדו הימי" – שייטת 13. לאחר עשרים חודשים מפרכים במיוחד, פיזית ונפשית, בתאריך 1.4.1997, סיים יניב את המסלול בהצלחה וקיבל את מינויו כלוחם ביחידה. סמל-ראשון יניב שמיאל נפל בקרב בלבנון ביום ג' באלול תשנ"ז (5.9.1997), באירוע הקשה ביותר בתולדות שייטת 13, שזכה לכינוי "אסון השייטת". בלילה שבין 4 ל-5 בספטמבר יצא כוח שמנה שישה-עשר מלוחמי הקומנדו הימי בפיקודו של סגן-אלוף יוסי קורקין למבצע החשאי "שירת הצפצפה". תוך כדי תנועה באזור עיירת החוף אנצרייה נפגע הכוח מכמה מטעני צד, בציר שכונה ברשת הקשר הישראלית "דרך הערבה". לאחר הפיצוצים התפתח במקום קרב עם כוחות המחבלים שבמהלכו התפוצץ גם המטען שהיה על גופם של הלוחמים; הקרב וניסיונות החילוץ נמשכו שעות ארוכות, ורק עם עלות השחר התגלתה התמונה הקשה: אחד-עשר מהלוחמים נהרגו, לוחם אחד נעדר, וארבעה מן הנותרים נפצעו. הקשר, שהיה היחיד שלא נפגע, הצליח להשיב בירי ולהזעיק את כוח החילוץ. עם יניב נפלו: מפקדו, סגן-אלוף יוסי קורקין, רב-סרן ד"ר צחי בנטוב, סרן ד"ר דגש מאהר, סרן צבי גרוסמן, סרן רם לוינס, רב-סמל אריה אברמסון, רב-סמל יוחנן הילברג, רב-סמל רז טבי, סמל-ראשון גיא גולן וסמל-ראשון גל רודובסקי. רב-סמל איתמר איליה, מלוחמי הכוח, הוכרז נעדר באותו לילה. גופתו הוחזרה לישראל ביוני 1998. יניב היה בן עשרים ושבעה חודשים בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אם, אח ואחות. אביו נפטר לאחר נופלו. כתבו הוריו: "יניב היה סמל ומופת למסירות, אמינות, חברות ואומץ לב. יפה תואר היה, גדול גוף, צנוע ועניו, ובקיצור 'מלאך'. אהב את הים, אהב את החיים ואהב את האדם – מי שפגשו והכירו, אהב והעריץ אותו הודות למעלותיו ולצניעותו, ולא ישכחהו לעולם." יניב הונצח בקריית חיים באנדרטה המוצבת בכניסה לעיר ובשעון חוצות המוצב בעיר. לזכר שנים-עשר הנופלים באסון השייטת הוקמה אנדרטה בחוף שבי ציון, דרומית לנהריה. האנדרטה בנויה משתים-עשרה טבלאות של סלע כורכר קשה שהובאו ממלטה. הטבלאות נשענות זו על גבי זו ונוטות צפונה לעבר לבנון, לשם יצאו הלוחמים. במקום נמצא גם סלע ועליו לוח ברונזה שעליו מוטבעים שמות הנופלים. אנדרטה נוספת הוקמה בטיילת שבחוף הים של ראשון לציון, ביוזמתו של תושב העיר נחשון טבי, שבנו רז טבי נמנה עם חללי האסון. האנדרטה בנויה מתריסר עמודי פלדה עומדים עם שמות הנופלים, היוצרים את הסמל מגן-דויד. בעקבות הקמת האנדרטה שונה שם הטיילת מ"טיילת ראשון לציון" ל"טיילת שייטת 13". שנה לאחר האסון טובעה מול חופי שבי ציון ספינת הטילים "אח"י כידון" שיצאה משירות כאתר הנצחה לחללי אסון השייטת. ביום הזיכרון תשס"ז נערך לראשונה טקס זיכרון ייחודי בעומק של שלושים מטר מתחת לפני הים שבמהלכו צללו צוללני חיל הים והניחו זרי פרחים על סיפונה של הספינה שטובעה. מאות צוללים לסטי"ל במשך השנה, וביום הזיכרון יורדים עשרות צוללנים להצדיע לחבריהם.

דילוג לתוכן