שמח, אייל
בן אביגיל ושלמה. נולד ביום כ"ז בחשוון תשל"ה (12.11.1974) בבית החולים "בילינסון" בפתח תקווה, בן בכור להוריו. אייל גדל והתחנך ברמת גן, החל בבית-הספר היסודי "רמת חן", המשיך בבית-הספר התיכון "בליך", וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "תלם" בגבעתיים, במגמת סוציולוגיה. במקביל ללימודיו התיכוניים, השתתף אייל בחוג לטיסנאות, בו למד להרכיב ולהטיס טיסנים. אייל היה חובב ספורט ולפני גיוסו התאמן במכון כושר ורץ מדי ערב כדי לשפר את כושרו הגופני ולהתכונן לשירות ביחידה קרבית. בסוף חודש מרץ 1993 גויס אייל לצה"ל. הוא החל את שירותו כלוחם בחטיבת "גולני", יצא לקורס סמלים, ובסיומו שב לגדוד. עם תום המסלול, היה חלק ממסייעת 51 ושירת בכיתת "דרגון". מפקדיו סיפרו שהיה חייל צנוע, אשר מילא את תפקידו במסירות ובמקצועיות, אהב לעזור לסובבים אותו והתנדב תמיד ראשון לכל משימה. היה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו וחבריו. אייל אהב את הגדוד והפלוגה בהם שירת, ואת השירות בלבנון. הוא יצא לכל המארבים כדי לא להותיר את חבריו לבד, ותמיד נטל על עצמו תפקיד פיקודי. חבריו מספרים שהיה בחור ביישן אשר דאג לחבריו ולצורכיהם, כיבד את הוריו ומשפחתו והיה אהוב על כל מי שהכירו, חבריו ומשפחתו. ביום כ"א בתשרי תשנ"ו (15.10.1995) נפל אייל בקרב באיזור ריחן, שברצועת הביטחון בדרום לבנון. חיילי הכוח היו בדרכם להחליף כוח שישב במארב והנגמ"ש בו נסעו עלה על מטען צד שהוטמן בדרך עפר. עמו נפלו עוד חמישה חיילים – סרן יוסי אוחנה, סמל ראשון גיא שלם חדד, סמל ראשון אייל דרור, סמל יאיר ברק וסמל יותם ענבר. בן עשרים ואחת היה אייל בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקרית שאול. הותיר הורים, אח – אפי ושתי אחיות – ליאת והילה. לאחר נפילתו הועלה אייל לדרגת סמל ראשון. מפקד היחידה בה שירת, כתב למשפחה: "אייל היה חייל, שכל מפקד היה רוצה להתברך בו. שקט מאוד, ממושמע, אך מעל לכל – מקצועי. אייל היה מפקד שאינו קצין במחלקת ה'דרגון'. אמנם לא היה מפקד באופן רשמי, אך בפועל תמיד תיפקד ככזה. התנדב לכל משימה, לקח על עצמו אחריות מעל ומעבר לנדרש. אייל יצא לכל פעילות מבצעית, כדי למנוע מצב בו חבריו לפלוגה ייתקלו במחבלים והוא לא איתם. אהבתו לחיים היתה ידועה לכולם וכן גם אהבתו למוסיקה. צניעותו היתה מופת לכולנו וחסרונו יורגש מאוד".
