שמחי, יהודה (נצח)

בנם-בכורם של שולמית ואהרן, נולד ביום ט"ו בשבט תרצ"א (2.2.1931) בתימן ובהיותו כבן שלוש עלה לארץ עם הוריו שהתיישבו במחנה יהודה שליד פתח תקווה. תחילה למד ב"חדר", המשיך ללמוד בבית-הספר "נצח-ישראל" ובאמצע שנת 1946 והוא בן 15, עבר לחיי עבודה במקצוע המסגרות, כי כבן הבכור בבית הוטל עליו עול העזרה למשפחתו רבת-הנפשות. יהודה היה חבר פעיל ב"נוער העובד", הצטיין בספורט והיה מסור לגדנ"ע. בשאפו לחיי חלוציות יצא עם חבריו לגרעין "עמל" להכשרה במשק גבע. למרות גילו הצעיר התנדב לצבא עוד לפני שהיה חייב גיוס, עבר קורס מ"כים בחי"ש ויחד עם בוגרי הקורס השתתף בפעולת "נחשון" בפריצת הדרך לירושלים. לאחר-מכן עבר לחטיבת "יפתח", השתתף ב-18 קרבות ומבצעים שונים – מהגליל ועד הנגב – ובכולם התבלט באומץ-לבו ולא ידע פחד מהו. בקרב באזור לטרון היה מאחרוני הנסוגים ובדרכו לבסיס עזר לפצועים וחזר עם שני מקלעים על גבו. היה מקלען בפלוגתו. מחונן בכוח סבל, מסתפק במועט, שתקן. ידע את נשקו ואהבו ולא הכזיב במשימות שהוטלו עליו. בקרב האחרון שלו, בחוליקאת, בעת מבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב, ביום ראשון ערב סוכות תש"ט, תקפו המצרים ללא הרף את המשלט שבו לחם יהודה. הוא וחבריו השיבו באש מדויקת עד שהאויב שוב לא העז להוציא ראשו וירה באוויר. כשנפצע יהודה מפגז תותח והושכב על אלונקה לא התאונן על כאבו ונשא בדומיה את סבלו. הוא הובל לבית-החולים בתל ליטווינסקי ונפטר מפצעיו ביום י"ז בתשרי תש"ט (20.10.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בפתח תקווה