שמחי, בניהו (“בני”)
בן חיים ושרה. נולד ביום ב' במרחשון תשי"ח (27.10.1957) בראש העין. למד בבית הספר היסודי דתי 'אוהל שם' שבראש העין. למד בבית הספר היסודי 'בית יעקב' וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון המקיף הדתי שבראש העין. במקביל ללימודיו בבתי הספר בילה הרבה במחיצת סבו. וממנו קנה את יסודות האמונה וההגות הדתית. בבית הספר התבלט בחריצותו, בערנותו ובהישגיו הנאים. מוריו למדו להכירו ונוכחו לדעת שחיצוניותו השובבה אינה מונעת ממנו לשקוד על לימודיו ולהיות תלמיד מצטיין. בבית הספר התיכון המשיך בניהו בדרכו – דרך השקדנות והחריצות. והיה תלמיד מוכשר ומלא חדוות חיים. הוא היה חדור רוח התנדבות ועזרה לכל הסובבים אותו והיה אהוב על מוריו ועל חבריו לכיתה. בניהו סיים את לימודיו במגמה המכנית של בית הספר. עמד בהצלחה בבחינות הממשלתיות והוענק לו תואר מסגר מכני. בעת לימודיו הצטרף בניהו לתנועת 'הנוער העובד והלומד' והיה בין החברים הפעילים בקן ראש העין. הוא גרר אחריו רבים מחבריו שהצטרפו לקן, ויחד תרמו מכישרונם ומזמנם לפעילויות השונות. ברבות הימים היה בניהו למדריך, וחניכיו אהבוהו והעריכו את יכולתו הרבה. בניהו גויס לצה"ל באוקטובר 1975 והושם לחיל האויר. הוא סיים את הטירונות וכבוגר מגמה מכנית נשלח ליחידה של חיל האויר, כחבר חוליה טכנית. מילדותו חלם על שירות ביחידה קרבית וביקש לשרת כצנחן. לאחר מאבק ממושך התירו לו שלטונות צה"ל לעבור מחילו – חיל האויר – ולשרת בחיל הרגלים כצנחן. בניהו היה מאושר ונהנה מכל רגע בקורס הצניחה על אף הקשיים הרבים. ביחידתו היה דמות נערצת של נער דתי, גאה, חדור אהבת ארץ ישראל ונכונות להקרבה. הוא התחבב על אנשי היחידה ובמשך שירותו אף פגש בנערה והתכוון להינשא לה עם תום השירות הסדיר. ביום כ"ג באייר תשל"ז (10.5.1977) נפל טוראי בניהו בעת מילוי תפקידו בהתרסקות מסוק בבקעת הירדן. באסון זה נהרגו 54 חיילים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבראש העין. השאיר אחריו הורים, עשרה אחים ואחיות. משפחתו תרמה ספר תורה לזכרו לבית כנסת בראש העין והקימה חדר קריאה ועיון לזכרו בקן תנועת 'הנוער העובד והלומד' שבראש העין. כן הוקמה אנדרטה וניטעה חורשה לזכרו בבית הספר המקיף הדתי שבראש העין.
