שמחי, אבינועם

בן נסים ומזל. נולד ביום כ"ה בכסלו תשי"ב (24.12.1951) במושב אלישיב ובילדותו עבר עם משפחתו לגור בנתניה. תחילה נכנס ללמוד לבית ספר דתי, אך לאחר זמן קצר עבר לבית הספר היסודי "איתמר" שבעיר, המשיך את לימודיו התיכוניים תחילה כתלמיד אכסטרני בבית ספר "נעורים" בכפר ויתקין והשלימם בבית הספר "תיכון חדש" שבנתניה. הוא היה שקדן ולמד בכל יום עד שעה מאוחרת. אבינועם היה ילד שקט, טוב לב, וחייכן. הוא היה חבר בתנועת "השומר הצעיר". הדריך חניכים והיה פעיל מאוד והצטיין בריקודי עם. כאשר היה יוצא עם התנועה למחנות עבודה הוטל עליו להיות סדרן העבודה. בילדותו היה פעיל גם בתנועה הימית "זבולון". בטיוליו ובמסעותיו הרבים עם גרעינו בקיבוץ שדה יואב היה מצלם הרבה. אבינועם גויס לצה"ל בסוף יולי 1969 והצטרף לנח"ל. בכעס רב דחה הצעות שלא לשרת כחייל קרבי, ולאחר הטירונות יצא לקורס מ"כים. לתפקידו כמפקד כיתה התייחס ברצינות וראה בו שליחות אחראית. ביום א' באייר תש"ל (6.5.1970), נפל על מורדות החרמון באש מארב מחבלים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנתניה. מפקד יחידתו כתב למשפחה במכתב תנחומים: "בנכם נפל – – – תוך קרב עם כוחות עוינים, אשר באו להתנכל לגבולותינו וליישובינו. בנכם מסר את נפשו על הגנת המולדת, על מנת שמשפחות וילדים ביישובים הסמוכים לגבול יוכלו לחיות. אבינועם גילם בתוכו תכונות של אהבת עמו ומולדתו והיה נכון לכל משימה. אנו, חבריו לנשק, נמשיך בדרכו וניתן את היקר לנו בהגנת המולדת, על מנת להבטיח את קיומה ובטחונה". חבריו, הוריו וקיבוץ שדה יואב הוציאו לאור חוברת לזכרו בשם "להיות שוב אבינועם".