יואב, בן גאולה ובנימין, נולד ביום י' בתשרי תשי"ד (19.9.1953) בקרית-שמונה. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "מגינים" בקרית-שמונה ולמד עוד שנתיים בבית-הספר התיכון במקום. מורתו, אריאלה, מצינת כי היא זוכרת את יואב בתקופה שלמד בבית-הספר העממי, בה "נתגלה כאדם מן השורה הראשונה, ובכל שיעור קומתו. בתקופה זאת התייחס ברצינות לכל בעיה ועניין, גילה חוש אחריות מפותח… בעיותיו של רעהו היו גם שלו ומעורבותו הרגשית עוררה התרגשות וכבוד". הוא היה נער חביב ושובב. בני-כיתתו היו שותפים לתעלוליו, אך כל אשר עשו, עשו מתוך רוח טובה. יואב גדל והיה לאדם חזק. יודע את דרכו, מוכן להתמודדות קשה כדי שהאמת תצא לאור. בעל שכל ישר היה והגיון שקול. מגיל צעיר ניהל את בית הוריו, במעשיו ובעצותיו סייע לאביו בניהול העסק הקטן שלו, ובכל פעם שהביע דעתו או יעץ עצה נמצא שהצדק היה עמו. לאחר שהפסיק ללמוד התקבל לעבודה בבית חרושת לטקסטיל "חוליות", ותוך שנה אחת הגיע לדרגה הגבוהה של סגן מכונאי ראשי, והוא עודנו נער. יואב רחש הרבה כבוד להוריו, אהב לשבת בבית עם חבריו, והיה מוכן לסייע להם תמיד. מנעוריו היה חבר בגרעין "איתן" בכפר רופין וחשב לצאת עם הגרעין לנח"ל. מכיוון שהגרעין התפרק ביקש להקדים את גיוסו, ואכן בקשתו נתקבלה. יואב גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1971, והתנדב לשרת בחטיבת "גולני". במסגרת החטיבה עבר את שלבי האימון הבסיסי ואחר-כך השתלם בקורס מ"כים. בסיום הקורס הוענקה לו דרגת רב"ט והוא הושאר להדריך בבסיס. אחרי תקופת הדרכה סיים בהצלחה קורס מש"קי חבלה והועלה לדרגת סמל. בעת שירותו נטל חלק בצעדות רבות ובשלל פעולות ספורט בחטיבה. חבר טוב היה ואיש סגל מעולה, שקט ומתון ובעל דעה צלולה. אדם שהייתה לו השקפה משלו, שתמיד נהג לפיה, והסתבר שאכן צדק. מעולם לא ניסה להתבלט, והיה מצניע לכת. בין חבריו לנשק היה ידוע כלוחם קשוח ומדריך קפדן שדרש מפקודיו הרבה, אך הם ידעו שגם מעצמו דרש לא פחות. עם זאת היו בו תמימות, טוב לב והרבה אהבה לזולת. כלוחם ב"גולני" השתתף בפעולות קרביות רבות, גם מעבר לגבולות המדינה, והוענק לו "אות השירות המבצעי". כשפרצה מלחמת יום הכיפורים עלה עם יחידתו לרמת הגולן, כחלק מן הכוח שעליו הוטלה המשימה לכבוש בחזרה את מוצב החרמון. השיירה הייתה מוכנה לזוז ולמרות שיואב היה אמור להישאר מאחור, מחוסר מקום בזחל"ם, הוא הצטרף לזחל"ם של המ"פ. לאחר יומיים של קרבות, ביום י"ב בתשרי תשל"ד (10.10.1973) ניתנה הפקודה לנוע לעבר מוצב החרמון, לאחר שהשיירה הופגזה באש תותחים ומרגמות בצומת מסעדה-מג'דל שמס. יואב רץ קדימה כשבידו דגל המדינה, עלה על זחל"ם המפקד בהחלטה נחושה להביא את הדגל אל המוצב ולהניף אותו בראשו. באחד העיקולים שבדרך, נפגע הזחל"מ והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית העלמין בעפולה וביולי 1998 הועברו עצמותיו לבית-העלמין בקרית שמונה. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "יואב היה חייל מסור וחבר נאמן, אהוד על כל מי שהכירו". מפקדו כתב למשפחה: "היה מסור וביצע את תפקידיו על הצד הטוב ביותר. היה מופת לחייליו, ותרם רבות לפלוגתו ולגדודו". משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו, ובה מדברי חבריו ומוריו, תיאור מהלך חייו ודרך לחימתו לכיבוש מוצב החרמון עד לנפילתו. בחוברת כתבו עליו חבריו לנשק: "…עד היום אני זוכר את התמונה… והיא כשיואב בעליה על החרמון, רץ עם דגל המדינה מהרכבל התחתון לעבר הזחל"ם שלו… רץ למעלה, להיות עם ראשוני הגדוד, שהסתערו באומץ מול פני האויב". "…יואב, צעדת ועלית אל הלא ידוע. עלית בחיוך ונפלת בחיוך. נפלת צמוד לדגל ישראל. נפלת למען עם ישראל;" המשפחה הנציחה את זכרו בהקמת בית כנסת הנושא את השם "חלקת יואב" בקרית שמונה. בטקס חנוכת בית הכנסת נערכה תפלה לעילוי נשמתו ולאחריה נשאו דברים הרב הראשי לישראל הרב שלמה גורן, שר הביטחון שמעון פרס, חבריו לנשק מבית-הספר למ"כים, הרב המקומי, הרב צפניה דרור וראש עיריית קרית שמונה, אברהם אלוני.
