שמוחה, יגאל

בן יוסף ואהובה. נולד ביום כ"ט בתמוז תש"ט (26.7.1949) בתל אביב. הוא למד בבית הספר היסודי "המנחיל" שברמת גן ובבית הספר התיכון המקצועי "אורט טכניקום" בגבעתיים, במגמת השרטוט, וסיים אותו כשרטט. מטבעו היה יגאל עצמאי וסלד מעזרה. דברים שצריך לעשותם אהב לבצע בעצמו למרות הקשיים. כך נהג עוד מימי היותו תלמיד בבית הספר היסודי. למשל, הוא סירב בכל תוקף לקבל סיוע במימון הטיול השנתי ובשעות הפנאי היה עובד וחוסך כסף בשביל הטיול. הוא היה הגון וישר בתכלית והצטיין בחוש צדק למופת. הוא לא היה מוכן לשאת שקר, או חצאי אמת. אם טעה היה מודה בכך וציפה גם מאחרים שינהגו כמותו. אמונו באדם היה בלתי מוגבל. יחסו של יגאל לבית ולמשפחה היה יחס חם ובבית שררה אוירה של ליכוד ואחוה, שביטויה החיצוני נתגלה עת עמדה המשפחה כולה ואביו מקדש על היין. מאהבתו לבית היה יגאל דואג לתיקונים בו, ועושה חפצים שונים להנאת בני הבית ולשימושם. יגאל היה חובב נלהב של טיולים ובכל הזדמנות היה יוצא לטייל בארץ. יגאל גויס לצה"ל ביולי 1967, מיד כשסיים את לימודיו התיכוניים והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות עבר אימון מפקד טנק ולאחר שסיים קורס קצינים עבר אימון של מפקד מחלקת טנקים. תקופה קצרה הדריך בבית הספר לשריון, בקורס מפקדי טנקים. הוא כיבד את חניכיו ושמר על זכויותיהם. הוא השתדל לבצע כל משימה כמיטב יכולתו, תוך מציאת שביל הזהב בין ביצוע הפקודה היבשה ובין שמירה על כבוד האדם. הוא לא נהג לעמוד ולחלק פקודות לפקודיו, אלא ארגן תחילה את העבודה ואחרי כן היטה שכם עם החיילים, מסייע להם בעבודתם, בהעמסת תחמושת, או בהשגת הדברים המקילים את החיים. לכן נהגו פקודיו למלא את כל פקודותיו ללא מרירות וטרוניה. הוא ידע ללוות את פקודותיו בבדיחה, או בחיוך החביב שלו. ברבות הימים נתמנה למפקד מחלקה בגדוד, שעמד לרדת לתעסוקה בקו. הוא עסק באימונים קדחתניים בהכנת המחלקה והצוות שלו למשימות שיוטלו עליהם. משירד לקו התאכזב מעט על שהוצב בגזרה "קרה" יחסית והתעקש לעבור לגזרה "חמה". הוא הועבר למוצב החם ביותר, מוצב המזח, ותחת פיקודו זכה המוצב לשקט יחסי. ליגאל היו אמות מידה משלו לגבי דמות הקצין-המפקד. את המפקד ראה כדמות אדם אידיאלי, המצטיין מבחינה מבצעית ויחד עם זאת דואג ומסור כאב לחייליו. כשראה בהתנהגותו של קצין אותות של פחד הביע סלידתו ברורות. "איך ייתכן שקצין לא ידע לשלוט בעצמו בשעת הפגזה?" שאל. ביום כ"א באדר ב' תש"ל (29.3.1970), נפל יגאל בהפגזת אויב באזור תעלת סואץ והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. כעבור חודשים אחדים קיבלו הוריו על שמו ציון לשבח על גילוי אומץ לב, יזמה ותושייה תחת אש האויב; וזה תיאור המעשה, כפי שהוא כתוב בתעודת הציון לשבח: "בחודש מארס 1970 שימש סגן יגאל שמוחה כמפקד מחלקת טנקים במזח פורט תאופיק. בעת שהגיע למקום נהגו המצרים לירות אש נגד טנקים כבדה ואש ארטילרית בלתי פוסקת לעבר עמדותינו, בכוונה לנסות לפצחן. במשך כשלושה שבועות, עד לנפילתו, ניהל סגן יגאל שמוחה קרבות אש נגד המצרים. בתקופה זו חיסלו הטנקים שבפיקודו 12 עמדות נ"ט והשמידו 3 עמדות תצפית קדמיות של המצרים, כל זאת תחת אש נ"ט ואש ארטילרית כבדה של האויב. כתוצאה מכך נפסקה האש נגד הטנקים של המצרים באזור המזח. בלחימתו במזח הפיח סגן יגאל שמוחה ביטחון בחיילים המשרתים שם. סגן יגאל נהרג מפגיעת פגז אויב ביום 29 במארס 1970". חתום על הצל"ש מפקד החטיבה. לאחר נפילתו הוצאה לאור חוברת לזכרו בשם "יגאל". ביוני 1973 הוענק להוריו "אות המופת" על המעשה שזיכה את יגאל בצל"ש.