שמואל עזר

שמואל בן כדן (לבית קרודו) ודוד. נולד באלכסנדריה בי"ט בחשוון תר"ץ (22.11.1929). בזכות כישוריו הוא החל את לימודיו בבית הספר הגדול של הקהילה היהודית היישר בכיתה ב לצד בן-דודו משה תלמי (תח'ומי). הוא התגלה כעילוי במתמטיקה, וכישרון זה בלט ככל שנקפו השנים. שמואל סיים את לימודיו בהצטיינות בגימנסיה של אלכסנדריה. בשנת 1948 התקבל לפקולטה להנדסת חשמל באוניברסיטת אלכסנדריה. בשנת הלימודים האחרונה (1952) מנעו ממנו רשויות האוניברסיטה מלהשתתף בשיעורים בשל יהדותו, והתירו לו רק להיבחן. שמואל ניגש לבחינות הגמר וסיים אותן בציונים הגבוהים ביותר שזכה בהם אי פעם סטודנט בפקולטה. במקביל ללימודיו האקדמיים התעניין שמואל בפסיכולוגיה, ברפואה, בכלכלה וביהדות. יותר מכול אהב אמנות, ומשחר נעוריו הוא צייר ופיסל בכישרון רב. למרות כישוריו הרבים נותר שמואל עניו, ביישן ומופנם. בשנת 1943 הצטרף שמואל לתנועת הנוער הציונית "החלוץ הצעיר", אשר החלה לפעול בהנהגת רפאל רקנטי, השליח הנמרץ מארץ ישראל. דווקא שמואל הביישן סחף את חבריו בני גילו לפעילות בתנועה, ויחד הקימו גרעין נוער דובר עברית. בשנת 1946 נבחר שמואל להימנות עם קבוצת פעילים שיצאה להכשרה בת חודשיים בקיבוצים בארץ, בין השאר בגבת. מאז נעשו התנועה ומועדונה למרכז חייו של שמואל. ציוריו עיטרו את המועדון, ובכל אירוע הוא היה אחראי לתפאורה. בתחילת שנת 1951 הפגיש עובדיה דנון, איש "המוסד לעלייה", את שמואל עם אברהם דר, שנשלח למצרים כדי להקים בה תאי מחתרת. שמואל היה המגויס הראשון. עיקר פועלו היה במהלך הקמת התאים. אברהם מינה אותו למפקד תא באלכסנדריה. כדמות מוכרת ומוערכת בקהילה עלה בידי שמואל לרתום למשימה צעירים מבניה ולפעול במרץ לגיבושם. שמואל עסק בהקמת התשתית לתאים (דירות מפגש, אנשי קשר, כספים, "סליקים" וכדומה). באמצעות מרסל ניניו פעל לשמירת הקשר עם התא בקהיר, שבראשו עמד ד"ר משה מרזוק. בקיץ 1954 קיבלו חברי השלוחות של יחידה 131 באלכסנדריה הוראות לבצע פעולות חבלה במתקנים ציבוריים בה ובקהיר. באותה עת שמואל כבר לא היה פעיל והתכונן לעלות לארץ, עם זאת הוא הצטרף לפעילות של חבריו בתא. תוך זמן קצר הם נתגלו, נתפסו, נחקרו באכזריות, נשפטו במשפט ראווה ורובם נדונו לתקופות מאסר שונות. משה מרזוק ושמואל עזר נידונו למוות בתלייה. בח' בשבט תשט"ו (31 בינואר 1955) נתלו שניהם בקהיר. לאחר מותם הוענקה לשניהם דרגת סגן אלוף (סא"ל) מטעם צה"ל. בא' באייר תשל"ז (19 באפריל 1977) הובאו לישראל ארונותיהם של משה מרזוק ושמואל עזר, ולמחרת יום העצמאות (ו' באייר, 24 באפריל) הם נקברו בחלקת הרוגי המלכות במרומי בית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.