שמואל, דוב (בנו, ברקו)

בן גיטל ושמואל, נולד ביום כ"ז בחשוון תר"ץ (30.11.1929) בעיר בארלאד, רומניה. לאחר שסיים בית-ספר יסודי החל לעבוד כתפר. הוא הצליח לעבור בשלום את כל מוראות השואה ואז גמלה בו ההחלטה לעלות לארץ. עד 1947 חיכה לאפשרות "חוקית" לעלייה, ומשלא נזדמנה לו יצא בנתיב הבריחה וההעפלה. עבר את הונגריה, אוסטריה, גרמניה וצרפת, ולא אחת הושם בכלא בגלל גניבת הגבול. את הדרך המפרכת והממושכת הזאת עשה יחד עם אחיו, ושניהם הגיעו לארץ בעיצומה של מלחמת-העצמאות, ביום 11.7.1948. בבית ליד, תחנתם הראשונה בארץ נפרדו זה מזה, וכל אחד צורף ליחידה אחרת בצבא הגנה לישראל. את כל תקופת שירותו עשה בחטיבת "גבעתי" ולחם בדרום. דוב השתתף במבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב ונפל בקרב על משלטי כאוכבה ביום ט"ו בתשרי תש"ט (18.10.1948) כאשר נפגע מפגז בראשו, וכעבור עשרים רגע מת מפצעיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג. לפני מותו עוד השיב למפקדו, שביקש מתנדבים לסיור, שהוא מוכן לצאת…