שמואלי, משה

בן רחל ודויד, נולד בשנת 1928 בבגדד, בירת עיראק. בשנת 1936 עלה ארצה עם משפחתו שהתיישבה בירושלים. משה למד בבית- ספר ת"ת "בית אהרן", אחר-כך המשיך ללמוד בבית-הספר המקצועי ע"ש ברנדיס את מקצוע החשמל ובו בזמן עבד בבית- מלאכה. בשנת 1944 הצטרף למחתרת אצ"ל ופעל בה בכושר ובמסירות. בראשית 1946 השתתף בהתקפה על מפקדת חיל- האוויר הבריטי בבניין נוטר-דם בירושלים ונפצע מכדור בברכו. זמן מועט אחרי הבראתו הפעיל מוקש תחת משוריין בריטי ברחוב אגריפס. משה השתתף גם בהתקפה על מועדון הקצינים בבית גולדשמידט ובפעולות אחרות. בסוף 1947 יצא לקורס מפקדים בבסיס האצ"ל בשוני. עם פרוץ מלחמת-העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ, התגייס גיוס מלא לשורות האצ"ל. השתתף בקרבות החזית הדרומית של ירושלים, בהגנת רמת רחל בשעת הקרבות המכריעים, בהר ציון ובית-הספר לשוטרים. אחרי תום ההפוגה הראשונה השתתף כרגם ראשון בכיבוש הכפר מלחה. בהתקפת-נגד אשר ערך האויב מצד בית-ג'אלה קיבל משה על עצמו להודיע על הסכנה הקרבה לחבריו הפצועים שתפסו מחסה מחמת מטר הפגזים ולהניעם לסגת. בשעת מילוי שליחות זו נפגע, ועקבותיו נעלמו. משה נרשם כ"נעדר" ביום ח' בתמוז תש"ח (14.7.1948). לאחר שנתגלתה גופתו נקבר בשייח'- באדר. ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.