שמואלי, זאב (“זאביק”)

בן מרדכי ורבקה. נולד ביום י"א בניסן תש"ה (25.3.1945) בחיפה. סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "מעלה הכרמל". היה חבר בתנועת-הנוער של "השומר הצעיר". עם לימודיו התיכוניים שיקע עצמו במקצוע המכונאות בבית-הספר "בסמ"ת". שקט היה מטבעו וצנוע, ואף כי חיוך היה מרחף על שפתיו רציני ביותר היה בשעת הצורך. תמיד היה מוקף חברים וידידים מסורים ובנימה השקטה והצנועה שבו ידע להרחיק ריב ומדון ומטבעו לא היה להטיל אשמה בזולתו. את חייו החברתיים הקדיש לתנועתו, שבה פעל כחניך – וגם כמדריך לאחר-מכן. בייחוד אהב לסייר לארכה ולרחבה של הארץ. באוקטובר 1963 גויס לצה"ל ועם חבריו יצא לגרעין נח"ל אשר בו מילא את התפקיד של מרכז-הגרעין. לאחר תקופת-ההכשרה הגיע לאימון המתקדם. כושר גופני מיוחד היה לו ותחושת-החובה- והמצפון הביאו אותו לצנחנים; ביניהם נעשה חביב על החברים, כי ידע לעודד את עמיתו ולשמור על מורל הגבוה של החבריה. היה דרוך ונכון לכל משימה. בגמרו את שירותו הצבאי יצא גרעינו להשלמה בקיבוץ מצר, אשר בו בנה את ביתו יחד עם חברתו-לגרעין. בקיבוץ היה פעיל ביותר בייצגו את הגרעין במזכירות המשק והשתלב בעבודת-המוסך שם. בראשית ימי-הכוננות למלחמת ששת הימים נקרא זאב לדגל כשם שהיה נקרא למילואים קודם-לכן. הוא קיוה כי לא יקרה דבר וממכתבו שנכתב יום אחד לפני נפלו קורן מטען של מורל גבוה ובו ביקש לא להיתפס לפניקה. אולם למחרת היום, ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך בסנהדריה אשר בירושלים הבירה. בהימצאו בעמדת-מרגמות נפגע מפגז אויב פגיעה ישירה. הניח אשה ובת שלא מלאו לה שנה בנפול אביה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר- הרצל בירושלים. קיבוץ מצר הוציא חוברת לזכרו בשם "זאביק". בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאו תולדותיו ותיאור קרבו האחרון. גם בחוברת 53" מהם" הובאה פרשת-חייו ומותו.