שמאי, גלעד (“גילי”)

בן זקונים לדויד ובלומה. נולד ביום ט"ז באב תש"י (30.7.1950) בראש-פינה. למד בבית-הספר היסודי על שם וילוקומיץ אשר בראש-פינה וסיים את לימודיו בו. היה אהוב על מוריו ועל התלמידים כולם, כי השתתף בהצגות בית-הספר והיה מחונן ברוח טובה ובחוש הומור בריא. אחרי שסיים את לימודיו בו למד בבית-הספר התיכון המקצועי "עמל, בצפת; שם למד חרטות. השתתף בפעולות גדנ"ע וכן אהב לשחק טניס-שולחן (פינג פונג). לאחר לימודיו הגיע לעבודה בבית-חרושת בכפר-הנשיא אשר אחד ממנהלי-העבודה הילל אותו כפועל חרוץ וממושמע להפליא. מעולם לא הסתפק בעבודה בלבד. לאחר גמרו את עבודתו היה מטפח את תחביבו של איסוף מחזיקי-מפתחות וכן היה נוהג לאסוף קופסאות גפרורים. בערבים היה תמיד מלכד סביבו את הנערים בני-גילו ובילה אתם, כי עליזותו היתה חביבה עליהם וקרבתו היתה מושכת אותם אליו. בהגיע זמן גיוסו לצה"ל החליט גלעד לנקום את דם אחיו עמיקם אשר מצא את מותו (לא במסגרת צה"ל) בזמן הכשרת הקרקע של הקרן הקיימת לישראל בכורזים. הוא רצה להיות צנחן כאחיו בזמנו – ובמאי 1968 כאשר גויס פנה לחיל-הצנחנים אך מפני שהוריו התנגדו לכך הועבר מהצנחנים ל"גולני" ושם היה בין החיילים הטובים ביותר. כל זמן שירותו היה אומר בלבו: "לי זה לא יקרה" – ומעולם לא סירב לצאת לאיזו פעולה שהיא ואף התנדב לפעולות. הוא יצא, אך באמצע נתקל במארב האויב ובשעת מילוי תפקידו נפל בידי חוליית חבלנים שהתקיפוהו. זה היה צפונית לקיבוץ דן ביום ד' במרחשון תשכ"ט (26.10.1968). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בראש-פינה. בבית-הספר "עמל" בצפת הקימו מצבת-זכרון על שמו ולזכרו.