שלפסקי-שלף, קלמן
בן משה ורשה. נולד ביום כ' בניסן תרצ"ה (23.4.1935) בביאליסטוק שבפולין. בהיותו בן ארבע גויס האב לצבא הפולני ונפל בשבי-הגרמנים. כשעברה העיר לשלטון הסובייטי ראו אנשי המשטר החדש את אבי-המשפחה בעין רעה בגלל השתייכותו לציונות. בן חמש היה הילד כשהמשפחה כולה, והוא בתוכה, גלתה לסיביר "בעוון" פעילותו הציונית של האב. בסיביר קיבל את ראשית חינוכו בבית-ספר רוסי, ואף בהיותו בסביבה זרה, יחידי בין ילדים רוסים, ידע להגן על כבודו ולהשיב על כל פגיעה. כתום המלחמה ואחרי סבל-נדודים עבר יחד עם המשפחה לפולין ותחנת-ביניים שלהם היתה בשלזיה התחתית. כיוון שלא היה שם בית-ספר יהודי או עברי שלחוהו הוריו לעיירה סמוכה, בה נמצאו שליחים מארץ-ישראל שעסקו בחינוך ילדים ובהדרכת-נוער – ובמשך שלושה חדשים ישב שם הנער וקיבל את ראשית חינוכו הציוני. מפולין עברה המשפחה לגרמניה. מעבר-הגבול היה, כמובן, במחתרת ובאותו לילה – וקלמן אז בן עשר בלבד – כבר נתגלו כמה מתכונותיו היסודיות: נכונות להגיש עזרה לכל חלש וכושל; נכונות זו באה לידי ביטוי בעיקר בדאגתו הרבה לסבו. במינכן שבגרמניה המשיך בלימודיו בבית-ספר עברי ושם הצטרף לתנועת "השומר הצעיר". באוגוסט 1947 הגיעה המשפחה לארץ. מקום-קליטתה הראשון היה בקיבוץ גן-שמואל, אשר בו למד קלמן שנה אחת; משם עברה המשפחה לרמת-גן והנער המשיך את לימודיו בבית-החינוך שבגבעתיים. לאחר-מכן למד וסיים את לימודיו בגמנסיה העברית "הרצליה" במגמה החקלאית. עם סיום לימודיו היה אחד ממייסדי גרעין "שומריה", אשר השלים לאחר-מכן את קיבוץ זיקים. היה המרכז הראשון של הגרעין ועסק בכמה פעולות-הדרכה. עם גיוסו לנח"ל בינואר 1955 התבלט בכוח-סבלו ובכשרו ואף המשיך בסיוע לזולת. עבר קורס מ"כ ופקד על גרעין היובל ב' בתקופת טירונותו; בתפקיד זה התבלט בגישתו החינוכית והחברית ושמר על רמת-האימונים. לאחר תפקיד זה הועבר לסיים את שירותו בנח"ל בעין-רדיאן – וכתום קורס-קצינים נעשה מפקד הסיירת בעין-רדיאן, היא יטבתה של היום. התחבב על פקודיו וחבריו וזכה להערכתם של מתישבי-האזור. בתפקידו זה הירבה בסיורים בשטחי-ישראל ובהיותו נלהב לסיורים הצטרף למסע הגורלי לפטרה. ביום ט"ז באדר ב' תשי"ז (19.3.1957), אחרי קרב עז עם האויב, נפל יחד עם שלושת חבריו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן. במלאת שנה לנפלו הוציאו בני-משפחתו וחברי קיבוץ זיקים חוברת לזכרו הנושאת את השם: קלמן שלף. מול יטבתה הוקמה אבן-שתיה לזכרו ובדרך הערבה (כשני קילומטרים דרומה לבאר-מנוחה) הוקם גלעד לזכר ארבעת החברים שנפלו בדרך לסלע-אדום. בינואר 1958 הקימה משפחת קלמן ספריה לידיעת-הארץ על-שמו ב"בית-צבי" שברמת-גן.