שלמון-סלומון, רפאל
בן לאה ובצלאל. נולד ביום י"ט בניסן תרפ"ח (9.4.1928), בצ'כיה. בן למשפחה בת ארבעה ילדים. כשהיה רפאל בן ארבע עשרה, נשלח עם הוריו ואחיו למחנה הריכוז אושוויץ, שם הופרד ממשפחתו. בשנת 1945, בתום המלחמה, חזר רפאל לביתו לחפש את המשפחה, וכך נודע לו, כי הוריו ואחיו נספו בשואה והוא נותר יחידי מכולם. רפאל הצליח לאתר את דודו, ששהה באותה תקופה בפראג. בעזרתו, ובעזרת משפחה יהודית שאימצה אותו, הצליח ללמוד מכונאות רכב. בשנת 1947, נפגש לראשונה עם שליחים מארץ ישראל, ובעידודם יצא למחנה אימונים, שהתנהל בסתר. בחודש יולי 1948, עלה רפאל לישראל באנייה "אלטלנה". הוא גויס מיד לצה"ל, הוצב בחטיבת "אלכסנדרוני" כאיש צוות מרגמות והשתתף במלחמת העצמאות. בתום המלחמה נשלח לשרת במפקדת פיקוד הצפון כנהג מכונאי, ובהמשך שירת כסמל רכב וכקצין רכב. בשנת 1956 הוצב רפאל לחיל האוויר ונשלח לשרת בבסיס החיל ברמת דוד. הוא נשלח לקורס קצינים ובסיומו קיבל את האחריות לכל נושא הרכב בבסיס. רפאל הקים ופיתח את גף הרכב, עד שהפך לאחד מגפי הרכב הטובים ביותר של החיל, ואף בצה"ל כולו. הוא הכשיר דורות של נהגים, מכונאים וקציני רכב והקים בכוחותיו וביוזמתו סדנאות, ותאי עבודה. בתפקיד זה שימש רפאל במהלך מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים ומלחמת של"ג. במהלך שירותו נישא רפאל לחברתו אולגה ונולדו שני ילדיהם, לאה ובצלאל. ילדיו של רפאל נושאים את שמות הוריו, שנספו בשואה. בטפסי חוות דעת על קצינים נכתב: "… דוגמה ומופת! נכס לכנף! משכמו ומעלה! מקצוען ללא מתחרים. … מצטיין בכל הביצועים הנדרשים ממנו. … מבצע תפקידו במסירות ובאחריות. … קצין בן שישים! גילו הגבוה משפיע עליו לטובה מיום ליום. … גף הרכב מהווה את מפעל חייו – לא סתם עבודה. … ישר, מסור, לויאלי. … מבצע את תפקידו בתחושת שליחות…". רפאל התקדם בסולם הפיקודי עד לדרגת סגן-אלוף. ביום כ' בתשרי תשנ"ד (5.10.1993), נפטר רפאל ממחלה קשה, והובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה. בן שישים וחמש היה בנופלו. הותיר אחריו רעיה – אולגה, שני ילדים בוגרים – לאה ובצלאל וחמישה נכדים. מפקד הכנף נפרד מרפאל ליד הקבר הפתוח: "היית התגלמותו של הסיפור היהודי במאה הנוכחית. נער, פליט שואה, שעלה לארץ ישראל, הקים בית ומשפחה והיה לקצין ולמפקד. … בעמק יזרעאל המוריק הקמת את ביתך השני: גידלת, טיפחת ואהבת, דורות של חיילים. … היית להם מפקד חסר פשרות ובו בזמן אבא דואג ואוהב." במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "סלומון שירת בכנף שלושים ושבע שנים. לאורך כל שירותו גילה מסירות נדירה והוכיח אחריות למופת. … בהתמדה וללא לאות הביא לשיפור התחום עליו היה מופקד. … היה לי העונג לעבוד עמו ולהכיר אותו כמפקד וכאדם. … גף הרכב בהנהגתו של סלומון, הינו דוגמה ומופת לכל גפי הרכב בחיל האוויר ובצה"ל כולו …".
