שלם, צלח

צלח, בן מרים וחיון, נולד בשנת תש"ח (1948) בבגדד שבעיראק. משפחת שלם עלתה ארצה בשנת 1950, כשצלח היה בן שנתיים בלבד, והתיישבה בפרדס חנה. הוא למד בבית-הספר היסודי 'מרחבים' בפרדס חנה ואחר-כך עבר לפנימיית 'כפר חסידים' בחיפה. צלח נולד כבן בכור למשפחת שלם ואחריו נולדו לו עוד שלושה אחים ושתי אחיות. המשפחה ברוכת הילדים שוכנה בדירה בת שני חדרים. נוסף לתנאי המגורים הקשים לקה האב במחלה כרונית קשה ומשנת 1959 הוא מאושפז עד היום. צלח לא זכה ליהנות הרבה משנות ילדותו, ובניגוד לשאר בני גילו, אשר יכלו לשחק ולהשתובב ללא דאגות, הוטל על צלח העול הכבד של חובת העזרה בפרנסת הבית. לאחר שהתגרשו הוריו בקיץ 1967, נאלץ צלח, הבוגר מבין אחיו, ליטול על עצמו גם את תפקיד ראש המשפחה ולסייע לאמו שעשתה כמיטב יכולתה כדי שבניה לא ירעבו ללחם. היא עבדה לסירוגין במקומות שונים, אך מאחר שמשכורתה הייתה דלה מאוד, נאלצה מתוך ייאוש לנטוש את ילדיה בפתח לשכת הסעד בפרדס חנה. באותה תקופה כבר שירת צלח בצה"ל ושאר אחיו ואחיותיו פוזרו בבתי משפחות אומנות. במשך כל שנות ילדותו לא זנח את חובתו ותמך באמו ככל יכולתו. הוא היה בן נאמן ומסור ואח אוהב, שהפך בכורח הנסיבות גם לאב מבין ומחנך לאחיו ולאחיותיו הצעירים. עקב האחריות הרבה, שהוטלה עליו לפתע, התבגר קודם זמנו ובעוד חבריו מתרוצצים בשכונה נאלץ הוא למצוא עבודות שונות לפרנסת משפחתו. ילדי המשפחה קבלו מיד את מרותו ובטחו בשיקול דעתו, והוא למד להתעלם מצרכיו כנער מתבגר והקדיש את כל זמנו ומרצו למשפחה. למרות כל אלה, מעולם לא סירב לעזור לחברים וכשנתבקש לסייע, לא התחמק בטענה שאין לו זמן. הוא ניחן במיומנות רבה ובכל מלאכה שעשה הצליח. עד מהרה למדו אנשים להעריך אותו ולכבדו, כאילו היה גבר מבוגר ובעל נסיון. המבוגרים קבלו אותו בחברתם כשווה בן שווים, והצעירים העריצו אותו על כישרונותיו ועל יכולתו לטפל בכל מצב. למרות החיים הקשים שעברו עליו גדל צלח והפך לאדם מבוגר ואחראי בזכות אפיו המוצק. צלח גויס לצה"ל במחצית פברואר 1967 והוצב לחיל השריון. לאחר שסיים את הטירונות בהצלחה מלאה, נשלח לקורס נהגי משאיות על חשבון צה"ל. הוא הצליח מאוד בקורס ועבר בלי קושי את הבחינה המעשית של משרד הרישוי ונשלח להשתלם בקורס נוסף של נהגי רכב כבד. גם בקורס זה עשה חיל והשיג ציונים טובים. אחרי הקורס הוצב ביחידת שריון בתפקיד נהג רכב כבד. גם במשך שירותו בצבא לא הזניח את משפחתו ולא שכח את אמו ואת חייה הקשים. בכל הזדמנות הקפיד לבקר אצלה ולעזור לה ואף לעודדה להמשיך ולהחזיק מעמד. המתח שנוצר עקב דרישות תפקידו ודאגתו הרבה לביתו ולאמו, גרמו לא פעם שיסתבך בעברות תנועה. למרות זאת היה צלח חייל ממושמע ואדם טוב, שהכל העריכו אותו. כשהגיע מועד שחרורו, המליצו מפקדיו לגייס אותו לשנת שירות בצבא הקבע. צלח נענה לבקשת מפקדו והתנדב לשרות בצבא הקבע. לאחר שחרורו מצה"ל וכחצי שנה לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, החליט צלח לנסות ולבנות לעצמו בית משלו בעזרתה של חברתו. הם נישאו והקימו את ביתם בשכונת רמז, בפרדס חנה. במלחמת יום הכיפורים השתתף צלח בקרבות הבלימה הקשים נגד הצרים, שצלחו את תעלת סואץ. כנהג רכב כבד עבד צלח ללא ליאות בהובלת אספקה ותחמושת לכוחותינו. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973) נהרג בהתקפת מטוסי קרב של האויב על הכביש מצפון לטסה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפרדס חנה. השאיר אחריו אישה, הורים, שלושה אחים ושתי אחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון: "הוא היה חייל מסור וחבר מצוין. צלח היה אהוד על מפקדיו ועל חבריו לנשק". משפחתו תרמה לזכרו ספר תורה לבית הכנסת "שערי צדק", בשכונת רמז בפרדס חנה