שלי, יוסף (ג’וג’ו)

יוסף (ג'וג'ו), בן אולימפיה וגסטון, נולד ביום י"ח באב תשט"ו (6.7.1955) בתוניס שבתוניסיה, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1956. הוא למד בבית-הספר היסודי "ניר יפה" בתענך ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון המקצועי "אורט" בעפולה. יוסף היה תלמיד טוב, חרוץ וממושמע, אהוב על מוריו ומקובל על חבריו. הוא היה בעל כושר גופני מעולה וחובב ספורט נלהב, שהתעניין במיוחד בטניס-שולחן. בעירו השתתף בארגון קבוצת טניס-שולחן ונטל חלק בתחרויות שונות. חבריו אהבוהו על שהיה טוב-לב, נאמן, מסור ומוכן לעזור לזולת. תמיד חייך ולא נפל ברוחו, היה בעל חוש הומור, שמח, אופטימי ועליז. הוא ידע גם להתבדח בטעם ובמידה. איש-שיחה נעים היה ואהב להתווכח על נושאים שונים, וכשסבר שהוא צודק, עמד על דעותיו בעקשנות רבה. היה לו כוח סבל רב, והוא אהב לעבוד והיה פעלתני מאוד. מעודו לא ישב באפס מעשה ותמיד מצא עיסוק לעצמו. כל מכריו זוכרים אותו כאדם אדיב, מנומס ונעים הליכות, נדיב רוח ורחב-יד. הוא אהב מאוד את הוריו, החשיב את דעתם ונשמע להם בכל עניין, ומעולם לא שכח לתת להם מתנות בימי חג ומועד. יוסף גויס לצה"ל במחצית פברואר 1973 והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר הטירונות השתלם בקורס צניחה. ביחידתו נחשב חייל טוב, אחראי ומסור לתפקידו, ומפקדו אמר עליו שהיה "בעל כוח רב, בעל רצון עז, והייתה בו מסירות ודבקות במטרה". בתקופת שירותו רחוק מהבית השתדל שלא להדאיג את הוריו וכתב להם מכתבים, הרגיע אותם וסיפר להם על חייו בצבא. במלחמת יום הכיפורים השתתף יוסף בקרבות נגד המצרים בסיני ולחם בגבורה רבה. ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973), נפגע ונפל בקרב ליד "החווה הסינית", בגזרה המרכזית בסיני. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בעפולה. השאיר אחריו הורים, חמישה אחים וארבע אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית-הכנסת במושב ניר יפה