שלי, אייל (איילי)

בן דניס ועזר. נולד ביום י"ז בטבת תשל"א (14.1.1971) בלוד. הבן הצעיר במשפחה בת ארבעה ילדים. בינקותו חלה באסתמה ואושפז זמן ממושך בבית-חולים בהמתנה לתרופה מארצות-הברית שהצילה את חייו. כבר בילדותו בלט בכשרונו בתחום האמנות, בעיקר בציור ובמוזיקה. אייל למד בבית-הספר היסודי 'ביאליק' בלוד, הוא היה בין התלמידים המצטיינים והישגיו הרקיעו שחקים בכל התחומים. עם סיום לימודיו היסודיים הומלץ כמועמד ללימודים בפנימייה למחוננים, אך מאחר שלא רצה לעזוב את הבית ויתר על הרעיון והמשיך לימודיו בחטיבת-הביניים 'עמל' א' ברמלה, ובמגמת אלקטרוניקה בבית-הספר התיכון 'אורט' לוד. אייל בלט בקרב חבריו והיה למוביל חברתי. הוא היה פעיל נלהב בתנועת הצופים בשבט 'אייל' בלוד. תרם רבות לפעולות, שמר תמיד על מוראל גבוה, תמך ועודד את חבריו ואהב לעזור לאחרים בשעת צרה. בשעותיו הפנויות נהג להאזין למוזיקה על גווניה השונים ולהרבות בבילויים. תמיד חשב "איך לעשות ומהר", כאילו רצה להספיק לחוות הכול. כאילו ניבא כי לא יאריך ימים. אייל הפליא את סביבתו הקרובה בחוש העסקי שלו, והאמין "שלא התעודה עצמה" היא שתיתן לו את כרטיס הכניסה להצלחה בחיים. אייל היה אהבת המשפחה. שררה ביניהם אהבה עצומה. הוא הקפיד על יחסים הדוקים עם בני משפחתו, ידע לתקשר עם כולם ולכן היה אהוב על כולם. בראשית מאי 1989 גויס אייל לשירות חובה בצה"ל ובתום הטירונות הוצב לשרת בחיל התחזוקה. אייל, שניחן בכישורים טכניים גבוהים, נשלח לשרת במפקדת חיל הקשר, בתחום האלקטרוניקה והמחשבים. הוא יצא לקורס מש"קי תחזוקה והוצב בבית-הספר המרכזי לקשר ואלקטרוניקה. את תפקידיו הצבאיים ביצע על הצד הטוב ביותר. עיקר אהבתו היתה נתונה למכוניתו, ובה מצא את מותו. "בחייהם ובמותם לא נפרדו". ביום י"ט בתמוז תשנ"א (1.7.1991) נפל אייל בעת מילוי תפקידו, בתאונת-דרכים שאירעה ליד צומת אלון בשומרון, כאשר נסע מביתו לבסיס החדש שבו הוצב. אייל הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בלוד. הותיר אחריו הורים, שני אחים – יורם ואבי, ואחות – מלכה. מתוך שיר שכתב חברו איציק: "עכשיו אולי אתה שוכן בשמים / בדרך לבסיס / היית חדור אהבה, היית חדור אמת / היית חדור נשמה – עכשיו אתה כבר מת! / לא נשכח אותך לרגע – אפילו לרגע אחד. / הרי אתה בשבילנו היית האדם המיוחד…"