שלטי, דויד

בן יפה וציון, נולד ביום ט' בסיוון תרפ"ח (28.5.1928) בשכונת הבוכרים בירושלים. לאחר שסיים חמש כיתות בית-ספר יסודי יצא לעבוד. הוא התמחה כספר, ובנה בית בישראל. היה איש מכובד בשכונתו, מעורב עם הבריות ומוכן תמיד לבוא לעזרת חבר נצרך. היה חבר ותיק ב"הגנה" ורוח התנדבות פיעמה בו מעודו. בימי מלחמת-העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי. עם פרוץ מלחמת-העצמאות חידש את פעילותו והתגייס גיוס מלא לחי"ש ירושלים. היה בין מלווי שיירות שעלו להר-הצופים להביא אספקה ל"הדסה" ולאוניברסיטה. בקרב בדרך לעטרות נפצע בידו ועל אף פצעו הקשה יצא כעבור שלושה ימים עם השיירה הגדולה לכפר עציון, ושם נשאר עד יום נפול הגוש. לפי המסופר הצטיין באומץ-לב וכושר-פעולה אף-על-פי שיכול להשתמש ביד אחת בלבד. ביום ד' באייר תש"ח 13.5.1948/12)), ביום נפילת כפר עציון, נפל אף הוא. הניח אחריו אישה, רבקה, ושני ילדים, ילדו השני נולד בזמן שהותו בכפר עציון והוא לא הספיק לראותו. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר, עם שאר חללי הגוש, למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים