שלו, איתי

בן שלומית ואליעזר. נולד ביום י"ח בשבט תשל"ג (21.1.1973) בעפולה, בן בכור להוריו, גם הם ילידי המקום. ילדותו המוקדמת עברה עליו בחיפה. איתי למד בבית-הספר היסודי 'בית זאב' בעפולה ובמקביל נמנה עם תלמידי כיתת ילדים מחוננים בכפר תבור. הוא המשיך בלימודים תיכוניים בבית-הספר התיכון ע"ש בן גוריון. איתי היה ילד יפה תואר ומפותח מכפי גילו, שאהב לקרוא מחזות, שירים וספרי מדע בדיוני בעברית ובאנגלית. אולם יותר מכל הוקיר את כתיבתו הבדיונית של טולקין ובעיקר את ספרו 'ההוביט'. הקריאה שימשה לו השראה לכתיבתו-שלו. איתי כתב סיפורי הרפתקאות וסיפורים ברוח המדע הבדיוני ועזבונו מצוי ברשות המשפחה. תחום אחר שבו מצא עניין היה התיאטרון. איתי היה חובב בעלי-חיים ובייחוד כלבים והיתה בו גם חיבה לאופנועים. אולם חלק ניכר ממרצו ומשעות הפנאי שלו הוקדש לעיסוק בספורט ובפיתוח כושר גופני. במשך תשע שנים השתתף בחוג לקארטה והגיע לדרגת 'חגורה חומה'. הוא נמנה גם עם חברי מועדון הקארטה בעפולה. הכושר הגופני היה חשוב לו, בין השאר, בגלל שאיפתו להגיע לשירות ביחידה מובחרת בצה"ל. לשם כך התאמן גם בירי בכלי נשק שונים והיה לקלע טוב. במסגרת המשפחתית היה בן רגיש ותומך. לפני גיוסו עסק איתי בדוגמנות. איתי גויס לשירות סדיר בצה"ל בחודש מרס 1992 והוצב לשרת בחטיבת גולני. הוא הספיק להתחיל את הטירונות. איתי נפל בעת מילוי תפקידו ביום ה' באייר תשנ"ב (8.5.1992) בתאונת-דרכים בצומת גלילות. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בעפולה. הניח הורים ושני אחים – אמיר ואורי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד יחידתו על כך שאיתי ביקש ללכת בדרכו של אביו, שהיה לוחם בסיירת, ועל כך שהתבלט בכוחו הפיסי, בנכונותו לעזור לחבריו וביכולת המנהיגות שהיתה טמונה בו. המפקד מתאר את איתי כחייל מקובל מאוד על חבריו, שפעל מתוך הרגשת שליחות. מדי שנה מתקיימת לזכרו תחרות קארטה הקרויה על שמו.