בן רעיה ועזרא. נולד ביום ג' באדר ב' תשי"ט (13.3.1959) במשמר העמק, שם גדל והתחנך. את לימודיו החל רוני בבית-הספר היסודי בקיבוץ והמשיך בתיכון האיזורי "שומרייה", למד במגמת אלקטרוניקה וסיים את לימודיו במגמה הריאלית-ביולוגית. תבונתו הרבה וכושר המנהיגות שלו בלטו כבר בצעירותו ומצאו את ביטוים ההולם במהלך חייו. במחצית חודש אוקטובר 1977 התגייס רוני לצה"ל. בשל נתוניו האישיים הגבוהים זומן למבדקים בחיל האוויר, רוני התקבל לקורס טיס וסיימו בהצלחה. הוא החל את שירות הקבע באוקטובר 1980 כשהוא כבר קצין ומשרת בטייסת. רוני עלה והתקדם בסולם הדרגות כאשר לכל אורך הדרך הוא זוכה לחוות דעת מחמיאות ומרשימות ממפקדיו. הוערך כקצין רגיש ומסור, בעל יכולת ופוטנציאל גבוהים מאוד, מהימן ובעל מצפון מפותח – כונה "המצפן" של הטייסת. לא בכדי אהוב היה על הכול. גילה איכפתיות רבה כלפי פקודיו ותמיד בלט בשטח. לקראת שחרורו משירות הקבע חזר לבית-הספר לטיסה, הפעם כמדריך, וגם בתפקיד זה גילה סמכותיות ומקצועיות רבה. בקיץ 1983 ביקש להשתחרר מצה"ל ולצאת ללימודים. מפקדיו חתמו בצער על פקודת השחרור. רוני יצא ללימודים בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון שבחיפה ובשנת 1987 סיים את לימודיו בהצטיינות ראויה לשבח, כמוסמך בהנדסת מחשבים. שש שנים מאוחר יותר החליט רוני לשוב אל הצבא. בחורף של שנת 1989 מונה לקצין מערכות ולסגן-מפקד טייסת. בהערכות התקופתיות שבו מפקדיו ותיארו אותו כקצין יסודי, משכמו ומעלה, השואף לשלמות הביצוע, התפעלו מיושרו ומתבונתו יוצאי הדופן והדגישו את יכולת התקשורת הבינאישית המעולה שלו. על רוני נאמר כי הוא "חבר ואדם". הוא הגיע עד דרגת סגן-אלוף ובקיץ 1992 מונה למפקד טייסת. במסגרת תפקידו עסק רוני בניהול השוטף של הטייסת, בפיתוח תורות לחימה ותרגולן ובטיפול בכוח אדם. המחמאות לא איחרו להגיע – רוני הוערך כמפקד טייסת מצוין, היודע להגדיר את יעדיו והמקדם את הטייסת להישגים. בקיץ 1994, קיבל רוני את הפיקוד על טייסת אחרת. ביום כ' בתמוז תשנ"ה (18.7.1995) נפל רוני בעת מילוי תפקידו בתאונה אווירית. במהלך טיסת-מבנה מינהלתית, בה השתתפו מספר מטוסי קרב מטייסות שונות וכן טייסת מתדלקת, התנגשו שני מטוסי אפ-16 מול חופי ראש הנקרה, מערבית לחוף עכו. רוני, שהטיס את אחד המטוסים, התרסק לתוך הים ונהרג. עמו נספה נווט המטוס, סרן יובל בנימין. צוות המטוס השני, שנפגע בהתנגשות, הצליח לנטוש את המטוס וחולץ בשלום באמצעות מסוק. צה"ל נערך לחפש אחר גופותיהם של רוני ויובל. החשש היה כי הם נלכדו בתא הטייס ושקעו עם שברי המטוס במצולות הים. לאחר שבוע, בו הוגדרו כנעדרים, נמשו גופותיהם על-ידי צוותי חיפוש משולבים של חיל האוויר וחיל הים. רוני הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקיבוצו, משמר העמק. בן שלושים ושש היה בנופלו. הותיר אשה – דליה, שני ילדים – יפתח ואופיר, אם, אח – אלון ושתי אחיות – עירית ושלומית. מפקד הכנף כתב לאלמנתו של רוני: "מחכים אנו לקצו של אותו ליל קיץ קריר, הלילה בו הלך רוני מאתנו. מחכים, אך הלילה ההוא לא תם ואור הבוקר לא האיר עוד יומו… רוני, הבעל, הבן והאב אשר חידש בכל יום את אביביו, איננו. הלב אינו נותן מנוח והעיניים ממאנות מלקבל. לך, היה רוני בעל אהוב, אשר ספג והפנים את הענקתכם ואהבתכם והשתמש בהן למימוש פריחתו… היה בעל ושותף לחיים, אוהב ונאהב, מחזק ומתחזק. כאב לילדיו, העניק את אהבתו, את תוכו ואת תוכנו, במלוא לבו הרחב כל כך. במהלך שנת פיקודו על הטייסת, גילתה הטייסת מפקד חזק ונחרץ, אדם רגיש ולבבי, כתף למשען, ממנה נמשכת יד מנהגת הטווה נתיבים ודרכים. רוני הוביל, מעצם טבעו כמוביל טבעי, את הטייסת להישגים רבים וכל זאת בחיוכו התמידי ומתוך שעורר בכולנו את יצר המצוינות והשאיפה לשלמות. במהלך היכרותנו, למדתי להכיר את מקור הכוח הבלתי נדלה שבמשפחתו. למדתי לראות עד כמה שזורים הישגיו בחום ובאהבה אשר קיבל מבית… הכנף, הטייסת ואני עומדים ונמשיך לעמוד לצדכם, שלובים וחבוקים, כשמנגד תמשיך דמותו של רוני ללוותנו, בעיניו הגדולות והבורקות ובחיוך אשר תמיד ייחלנו לו." העיתונות סיקרה בהרחבה את התאונה האווירית ואת החיפושים שנערכו למציאת רוני ויובל הנעדרים. משפחתו של רוני מקימה מצפור לזכרם ברכס סולם שבראש הנקרה וכן הוציאה חוברת לזכרו של רוני ובה קווים לדמותו וציון אבני דרך בחייו. חבריו בקיבוץ משמר העמק הנציחו את חברם רוני, על-ידי הקמת פינה ביער לזכרו.
