שלומוביץ (תבורי), נפתלי

בן יהודית ושמואל, נולד ביום א' דראש השנה תר"ץ (5.10.1929) בירושלים למשפחת פועלים. בילדותו התחנך בכפר הילדים שפיה, משם עבר לחברת-הנוער בתל יוסף ובשנת הלימודים האחרונה חזר אל אימו, לעזור לה בכלכלת ביתה. נפתלי עבד בבניין ובבית- חרושת עד אשר התגייס לפלמ"ח ועבר לעין השופט. הוא השתתף בפעולות-המאבק השונות, כגון הוצאת הנשק ממחנה-הצבא הבריטי בתל ליטווינסקי ועוד. בעין השופט היה רועה-צאן, אך עזב את העבודה כדי להיות נכון לכל פעולות הפלמ"ח. כאשר ניסו להוכיח לו כי הצאן מצילו ממוות השיב כי המוות הנאה ביותר הוא בשעת פעולות הפלמ"ח. מדריכו כתב עליו: "נפתלי לא הירבה ללמוד ובכל זאת השמיע לעת-מצוא בעל-פה פרקים שלמים מהתנ"ך ומהשירה המובחרת". באחד המכתבים לאימו כתב: "התעודדי, עורי ושמחי בבניך אשר אחד הלך לנשק והשני למשק" (אחיו שירת בצבא הבריטי במלחמת-העולם השנייה ואילו הוא היה בהכשרה המגויסת של הפלמ"ח). מפקדו כתב עליו כי הצטיין בחוסנו, באומץ-רוחו ובחדוות החיים שבו. נפתלי הפליא לנגן במפוחית-פה ולא אחת הפיג את מצב-הרוח הקשה של החבר'ה בצלילי נגינתו. ביום כ"ה בשבט תש"ח (5.2.1948) נשלח על-ידי הפלמ"ח מעין השופט לנמל חיפה כדי להוציא משם טרקטור שנטמן בו משלוח נשק בלתי-לגלי. בגלל הלשנת הערבים עוכב הטרקטור על-ידי האנגלים. ברגע שהשוטר האנגלי פנה הצדה ניסה נפתלי להתרחק עם הטרקטור כדי להציל את הנשק היקר שהיה כה חשוב אז להגנת היישוב, אך האנגלי ירה בו והרגו בדם קר. לקריאת העידוד של חבריו שלא יכלו לגשת אליו עוד הספיק לענות: "אין דבר, יהיה טוב" – ומת. האנגלי הוריד ממנו את שעונו ואת נעליו. נקבר בנחלת יצחק. ביום כ"ה באלול תשי"ד (23.9.1954) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי במקום.