fbpx
שלום, סימה

שלום, סימה


בת כרמלי ואהובה. נולדה ביום כ"ב בתשרי תש"י (15.10.1949) בירושלים. למדה בבית-הספר היסודי "בר-אילן" בבירה. תמיד היה בה הרצון לעזור לזולת והיתה נכונה לכך בכל עת. בתקופת מלחמת ששת הימים אירגנה את כל חברותיה והאיצה בהן לתרום דם. היא היתה הראשונה שהתייצבה לפני האחות הממונה על כך כדי לתת אומץ לכל הבאות אחריה. היא ניסתה לעשות זאת שנית אלא שמפני גילה לא ניתן לה הדבר. את אהבתה לילדים גילתה בתקופת המלחמה בשעת ישיבה במקלט, כשהחזיקה את הילדים על ברכיה ובסיפוריה להם השכיחה מהם את כל הנעשה בחוץ. סימה למדה ריפוי-שיניים ועבדה עם פרופיסור מומחה לכך מניצולי השואה, שאותותיה השאירו את חותמם בו. כאשר הגיעה למועד-גיוסה לצה"ל באפריל 1968 צורפה לשורות-הצבא והתחילה את שירותה בחיל-הרפואה. היתה שקדנית בעבודה וחברותית. בצה"ל רצתה לשרת הרחק מביתה והיא סופחה לחיל-הרפואה בבאר-שבע כאסיסטנטית לריפוי-שיניים. באותו תפקיד הגיעה גם לסיני אך עוד היא נמצאת בשירות-החובה שלה, בא הקץ לחייה בביר-גפגפה שבסיני כתוצאה מפליטת כדור – והיא אז בעת מילוי תפקידה; הדבר היה ביום ב' באלול תשכ"ח (25.8.1968). הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. מפקדה במכתב-תנחומים להוריה כתב בין השאר: "אמנם היא לא הספיקה לשרת תקופה ממושכת במחיצתנו, אבל אפילו בזמן הקצר שהיתה עמנו הצליחה להתחבב על כולנו בשמחת-החיים שהיתה בה ובגילוי עליצותה. היא מילאה את תפקידה המוטל עליה במסירות ולשיבעת-רצון המפקדים". הפרופיסור שעמו עבדה בא לביקור-תנחומים לביתה וסיפר עד כמה נבונה היתה עד כי לא צריך היה להרבות דברים והכל היה מובן לה ברמז בלבד. כן דיבר על אורך-רוחה

דילוג לתוכן