שלום, מירב

בת תמר ושמעון. נולדה ביום י"ח באב תשל"ה (26.7.1975), בפוריה, יישוב קטן בגליל התחתון. הבת הצעירה למשפחה בת שישה ילדים. מירב היתה בת יחידה בין תשעה בנים בקבוצת בני גילה ביישוב, ואך טבעי היה שכל משחקיה נסובו סביב כדורגל וכדורסל בחברת הבנים. ילדה אהובה, שובבה ומלאת חיים, שסוחפת אחריה את חבריה בני המקום. מירב למדה בבית-הספר היסודי "נפתלי" ביבנאל, המשיכה בחטיבת הביניים בבית-הספר החקלאי "כדורי" וסיימה לימודיה בבית-הספר התיכון המקיף "עמל" בטבריה. בתקופת לימודיה בבית-הספר התיכון נבחרה לכהן כיו"ר ועד התלמידים. בתפקיד זה ניהלה מאבקים רבים, שמטרתם קידום רמת בית-הספר. מירב דאגה לציוד לימודי נוסף שיסייע להעלות את הרמה הלימודית של התלמידים. תלמידה טובה, ערנית ופעילה היתה. אהובה על חבריה הרבים ושופעת חום. אמרה עליה חברתה: "חסר לי הצחוק המתגלגל, המדביק שלך, האהבה הכבירה והמדהימה שידעת לתת, אהבה בלי תנאים ובלי חוקים, אהבה פשוטה ואמיתית. חסרה לי האיכפתיות שלך…" בסיום לימודיה, התלבטה מירב לגבי המשך דרכה. עמדה בפניה האפשרות לצאת לסמינר למורי ספורט לפני גיוסה, אולם היא העדיפה לשרת בצה"ל עם חבריה ולמלא את חובתה למדינה. במחצית אוגוסט 1994 גויסה מירב לשירות חובה בצה"ל. היא סיימה בהצלחה את מסלול הטירונות ונבחרה לצאת לקורס מדריכות לאימון גופני. לדברי המדריכים בקורס, היתה מירב דמות מרכזית ומובילה לחניכים, פיקחית ונבונה, מלאת שמחת חיים ובעלת חוש הומור עשיר. תמיד עליזה ומחייכת. מירב אהבה את החיים, אהבה לטייל מצפון ועד דרום, לבלות ולרקוד עד אור הבוקר, להיות עם חברים ולהיות פעילה ושותפה בחיי החברה שסבבה ואהבה אותה. ביום י"ב בטבת תשנ"ה (14.12.1994), נפלה מירב בעת שירותה והובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בטבריה. בת תשע עשרה היתה בנופלה. הותירה אחריה אח – יואל וארבע אחיות – ענת, דורית, יעל ומיכל. במכתב הניחומים למשפחה, כתב מפקד היחידה: "מירב היתה חניכה בקורס מדריכות לאימון גופני. בכך הצליחה להגשים את שאיפתה להדריך חיילים קרביים בצה"ל… מירב רכשה חברות רבות בין חניכות הקורס, והחברות שימשה לה תמיד ערך עליון". מירב היתה הבת הראשונה שנפלה בכפר עבודה-פוריה. בני משפחתה ומועצת היישוב בו גדלה, הציבו סלע גדול וכבד כאנדרטה לזכרה. הגן בו מוצבת האנדרטה נקרא על שמה של מירב ומבטא את אהבתה למרחבים, לנופים, לצמחייה העשירה ולארץ כולה. מתוך דברים שנאמרו ביום השנה למותה, בטקס האזכרה שנערך בגן השעשועים הקרוי על שמה: "מירב, גן זה קרוי על שמך, מנציח את דמותך/את אהבתך למרחבים, לירוק ולנעורים/ במקום בו ישחקו ויצחקו ילדים, נשמע את קולך/ נזכור אותך, נאהב אותך, בת ואחות אהובה/ כי בלבנו, במחשבתנו ובצעדנו את לעד נצורה".