שלום, זיו
בן טוני ואייזיק. נולד ביום כ"ג בטבת תשי"ד (29.12.1953) ברומניה. הבן הצעיר במשפחה בת חמישה בנים. כשהיה זיו בן תשע עלתה המשפחה לישראל והקימה ביתה בקרית שמונה. זיו החל לימודיו היסודיים ברומניה. הוא המשיך בבית-הספר היסודי 'קורצ'אק' בקרית שמונה ובבית-הספר התיכון המקצועי 'עמל' במגמת מכונאות רכב. כשמלאו לו שש-עשרה שנים עבר ללמוד ולהתחנך במסגרת חברת-נוער בקיבוץ נאות מרדכי. לאחר שעות הלימודים עבד זיו במוסך הקיבוץ ורכש מיומנות וניסיון במכונאות רכב וציוד חקלאי. עקב הכשרתו המקצועית, היה זיו מיועד לשרת במסלול מקצועי מיוחד בחיל-החימוש. טרם גיוסו לצה"ל חתם על מחויבות לשרת שנה בצבא הקבע, כתנאי לכניסתו למסלול המקצועי. בתחילת חודש נובמבר 1971 גויס זיו לשירות חובה בצה"ל. הוא סיים טירונות ונשלח לקורס מכונאי רכב. בהמשך יצא לקורס מכונאי רכב מתקדמים ולקורס מכונאי דיזל. הוא הכשיר עצמו לשמש נהג זחל"ם ואוטובוס. בשנת 1974 הצטרף זיו לשירות בצבא הקבע. הוא התקדם בהכשרתו המקצועית בקורס מנהלי עבודה. את מרבית שנות שירותו עשה ברמת הגולן. הוא שימש כבוחן-רכב במוסכי-חוץ, והיה אחראי על מחלקת תיקונים כבדים. זיו התקדם בסולם הדרגות הפיקודי מדרגת רב"ט לדרגת רס"ר. במהלך שירותו נישא זיו לרות. הם הקימו ביתם והרחיבו משפחתם בהולדת ארבעת ילדיהם. בחוות-הדעת על נגדים, כתבו מפקדיו: "בעל ידע מקצועי רב… בעל כושר ארגון. מנהל מחלקה בצורה יעילה וטובה, מגלה יוזמה ובעל הספק אישי גבוה. מסור מאוד, שקט וממושמע. מקובל על פקודיו ומפקדיו". ביום י' בכסלו תשמ"ז (12.12.1986) נפל בעת שירותו. זיו הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בקרית שמונה. הותיר אחריו רעיה – רות, שלושה בנים – טל, אופיר ותמיר, ובת – בת-אל, וארבעה אחים – ישראל, מרדכי, משה ואריה. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "רס"ר זיו שלום שירת ביחידתנו שתים-עשרה שנים. הוא שימש בתפקידים שונים, בכירים וחיוניים. לאורך כל תקופת שירותו גילה דאגה רבה ואחריות למשפחתו…"
