שכנאי, מדהבה

בת אנה ומאיר, נולדה בשנת תרצ"א (1931) בירושלים. היא למדה בבית-הספר היסודי "למל" וכאשר מלאו לה 11 שנים הצטרפה לקהילת צופי "מתתיהו" בגדוד הגליל. לקבוצתה קראו בשם "יונת דואר". את שעות הפנאי שלה בילתה בקריאת ספרים, בציור וכתיבה וכן עסקה בעבודות יד שונות, בעיקר סריגה. על אף עיסוקיה הרבים נתנה שיעורים פרטיים לילדים שהתקשו בלימוד המתמטיקה, מקצוע שהצטיינה בו במיוחד. למרות גילה הצעיר שלטה היטב בשתי השפות הנוספות שהיו שפות רשמיות בארץ: אנגלית וערבית. לפי עדות מוריה היתה "נערה רצינית מאוד, אחראית, בעלת נפש אצילה ושקטה". בהיותה בכיתה השביעית של הגימנסיה גבר אי-השקט בארץ ויחד עם חבריה ללימודים הצטרפה לגדוד הנוער "מצדה". כל הפעילויות של הצעירים הללו בתנועת הצופים היוו מסווה לפעולותיהם האמיתיות, שהיו פעולות עזר לכוחות ה"הגנה". הם עברו אימוני נשק, איישו עמדות הגנה ברחבי ירושלים, מילאו תפקידי מקשרים בין יחידות המטה בעיר ואף עבדו בביצורים. כל הפעילות הזו נעשתה בהתנדבות ובמסירות והיתה כרוכה לעתים קרובות בסיכון חיים. מדהבה הקדישה לתפקידיה השונים שעות רבות ביום והשכילה לשמור את פעילותה בסוד בגלל תנאי המחתרת בה פעלה. ביום כ"ח באייר תש"ח (6.6.1948) קיבלה שעות אחדות של חופש מפעילותה. היא מיהרה לביתה ומשהגיעה סמוך מאוד אליו נפגעה מפגז שנורה על-ידי הלגיון הערבי לעבר השכונות היהודיות ומתה מפצעיה. אחיה בן ה10- שלמה נפצע באותה הפגזה ונפטר מפצעיו כעבור ימים אחדים. הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות בשייח'-באדר ומשם הועברה לבית- הקברות שעל הר המנוחות בירושלים.