שכטר, שלמה

בן פייגה וממתיהו. נולד בכ"א בתשרי תרע"ח (7.10.1917) בחוטין, בסאראביה, למשפחת רבנים ושוחטים. הוא למד בבית הספר העברי "תרבות" וגם עזר להוריו בפרנסת הבית. בגיל שתיים עשרה וחצי עזב את עירו ועבר לישיבת ויזניץ שבבוקובינה, שם למד שש שנים. שלמה השתייך לאגודת ישראל אך שאיפתו היתה לעלות לארץ ישראל ולהשתתף בבניינה. ביוני 1939 הגיע ארצה אחרי טלטולים רבים באניית המעפילים "אסתיר". בארץ הצטרף לקיבוץ טירת צבי שבעמק בית-שאן ושם עשה בכל עבודות המשק ובמיוחד בבניין המחנה. לימים נעשה נוטר היה שומר-רוכב בשדות. כל אותו זמן המשיך לעסוק בתורה; היה מקפיד להשכים בבוקר כדי להשתתף בשיעור גמרא, וגם אירגן בשביל חבריו שיעורים לימי שבת. עם זאת מצא גם פנאי ללימוד עברית, אנגלית וערבית, לעסוק בנגרות ולהתמסר לשיפוץ מקום מגוריו וקישוטו ונטיעת גן מסביב לו. עם כל אלה נודע בחיבתו המיוחדת לטבע ובהיותו נעים-זמירות היה עובר לפני התיבה כשליח-ציבור. כיום ט"ז בניסן תש"ג (21.4.1943) יצא עם שני חבריו מן הקיבוץ לשמירה על שדות המשק. שם הבחין בערבי הקוצר תלתן בשדות טירת צבי ושלושת השומרים התחילו לרדוף אחריו לתפסו. ערבים רבים מן הסביבה באו לעזרת חברם ובתיגרה שפרצה במקום נפצעו שני החברים ושלמה נהרג. גופתו נמצא למחרת היום ונקבע שמותו נגרם ממכות בראש. הוא הובא למנוחת עולמים בטירת צבי. בדברי הספד, שנדפסו בעיתון "הצופה" נאמר בין השאר: "זכות גדולה קובעת מסורת ישראל לאלה שהלכו לעולמם בניסן. שלמה שכטר ז"ל, שהקריב עצמו על תקומת האומה והחייאת כל היקר הקדוש ליהודי זה אלפי שנים, זכותו גדולה מזו באשר שימש לא רק מופת בחייו אלא גם סמל במותו". שמו הונצח בדפי זיכרון שהוציאה מועצת אזור גלבוע.