שכטר, ישראל

בן רחל ושלמה, נולד ביום ד' בתמוז תשכ"א (18.6.1961) בירושלים. ישראל למד בבית-הספר היסודי "יפה-נוף", הצטיין בלימודיו ונתקבל להמשך לימודים בבית-הספר התיכון "בויאר". בגיל צעיר התגלו בו כשרונותיו, והוא התבלט בכל נושא שעסק בו. בהיותו תלמיד בבית-הספר היסודי השתייך ישראל לתנועת "הצופים", אבל לאחר זמן עבר לפעול בגדנ"ע, במסגרת בית-ספרו. הוא הצטיין כחניך בשירות הלאומי, התמסר לענפי ספורט שונים והגיע להישגים טובים. בקפיצה לגובה היה ישראל אלוף ירושלים וסגן אלוף ישראל. עיסוקו בספורט היה מתמיד. הוא הרבה להתאמן באתלטיקה קלה, שיחק כדורסל והיטיב לשחות. ישראל היה מלא חיים, תוסס וחייכן. עיסוקו המתמשך בספורט לא פגע בהישגיו בלימודים בבית-הספר. בעיקר הצטיין ישראל במקצועות הריאליים. יפה-תואר הוא היה ויפה-נפש. ישראל היה מודע לכישוריו, ידע למה הוא מסוגל להגיע, ולכן דרש מעצמו הרבה. הוא לא הסתפק בהישגים בינוניים, ותמיד ביקש להצטיין, בספורט ובלימודים. עם זאת, ישראל היה צנוע, ולא התנשא. כשהתקרב מועד גיוסו לצה"ל, עמדו בפניו ברירות אחדות – הוא היה יכול להתגייס לקורס חובלים, אבל בסופו של דבר העדיף לשרת כטייס בחיל-האוויר. הוריו נחרדו מהחלטתו, אבל לא התערבו. הם סמכו על שיקוליו, וכשראו שהוא רואה לעצמו אתגר מיוחד בשירות כטייס, השלימו עם החלטתו. באוקטובר 1979 התגייס ישראל, והוצב לקורס טיס. כשנתיים למד, התאמן והשתלם בקורסים שונים, ביניהם קורס צניחה. ביוני 1980, עלה ישראל לדרגת רב"ט. כעבור תשעה חודשים, במרס 1981, הוא עלה לדרגת סמל. הוא השלים את קורס הטיס בנובמבר 1981, ועלה לדרגת סג"ם. את שירותו כקצין התחיל ישראל כקצין-מבצעים בטייסת שלו. כשפרצה מלחמת שלום הגליל, הוא יצא לחזית. ביום הראשון של המלחמה, התנדב ישראל לחלץ פצועים מאיזור נבטיה. המשימה הייתה סבוכה ומסוכנת. ישראל יצא במסוק ונפגע באש האויב, ביום ט"ו בסיוון תשמ"ב (6.6.1982). בן 21 שנים הוא היה במותו. לאחר שנפל, הועלה ישראל לדרגת סגן. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי על הר-הרצל בירושלים. הוא השאיר אחריו הורים ואחות. שר הביטחון כתב עליו במכתב-ניחומים למשפחה: "הוא היה טייס צעיר, מוכשר ביותר, צנוע, שקט, יעיל ומסור".