שכטר, יוסף

בן מרים (זוסקה) וצבי, נולד ביום ט' באדר תרפ"ח (1.3.1928) בהמבורג, גרמניה, ומשם עלה ארצה ב-6.6.1933. יוסף למד בבית- הספר "תחכמוני", הצטרף ל"עדת הצופים" הדתית והיה מפעיליה וממשתתפיו הקבועים של החוג לגמרא. לעקרונותיו הדתיים נשאר נאמן גם כשעבר ללמוד במגמה הריאלית של בית-הספר התיכוני למסחר. הוא שקד על השתתפות קבועה בפעולות ובשיעורי החוג והשפיע על חבריו לעשות כמוהו. היה חבר בגרעין "העדה" ויצא עימו לחצי שנה להכשרה בקבוצת יבנה ואחר-כך חזר ללימודיו. אחרי שסיים את בית-הספר התיכוני למסחר יצא לשנת-שירות בנוטרות וב"הגנה", וגם כאן היה מסור לתפקידו כמו בפעולותיו הקודמות ב"עדה" ובחוג. בחורף תש"ח, עם פרוץ מלחמת-העצמאות, מילא בזריזות את שני התפקידים: הגלוי – כנוטר בשירות שלטון המנדט בליווי שיירות ושמירת החוק והסדר, והנסתר – כחבר ה"הגנה" בסיורים ובקרבות. בבואו בתגבורת לעזרת משמר העמק נתגלה כקלע מצוין ונשלח לקורס צלפים ובתפקיד זה השתתף אחר-כך בקרבות כלוחם בחטיבת "גולני". עם חידוש הקרבות לאחר ההפוגה הראשונה תקפו העיראקים בעוצמה רבה את קו כוחותינו בגיזרת ג'נין. נוכח עדיפות האויב נאלצו כוחותינו לסגת וייצבו קו חדש ברכס הגלבוע. בקרב באזור פקועה נותר בעמדתו כצלף והכיתה שנסוגה לא הספיקה לחפות עליו, ושם נפל ביום ב' בתמוז תש"ח (9.7.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בעפולה.