,אֵ-ל מָלֵא רַחֲמִים, שׁוכֵן בַּמְּרומִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכונָה
,עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה בְּמַעֲלות קְדושִׁים, טְהורִים וְגִבּורִים
כְּזֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים, לְנִשְׁמות חַיָּלֵי צְבָא הֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל
,אֵ-ל מָלֵא רַחֲמִים, שׁוכֵן בַּמְּרומִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכונָה
,עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה בְּמַעֲלות קְדושִׁים, טְהורִים וְגִבּורִים
כְּזֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים, לְנִשְׁמות חַיָּלֵי צְבָא הֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל
בנם של אירינה ורמי. מיכאל נולד בירושלים ביום ו' בסיוון תש"ן (29.5.1990). מיכאל גדל והתחנך בקריית אונו, וכבר בגנון ובגן הילדים ספג מהגננות חוויות ילדות נפלאות, כדברי אביו. מיכאל המשיך לבית ספר יסודי "שרת" ומשם לחטיבת ביניים ותיכון "בן צבי", בו למד במגמת אדריכלות וסיים בהצטיינות בלימודים כלליים ובנוסף במגמת אדריכלות ועם תעודת בגרות מרשימה שממוצע הציונים בה למעלה מתשעים. אך חשוב מכל כאשר מיכאל מוקף חברים רבים. כשמלאו למיכאל ארבע שנים הוא החל להתאמן בג'ודו ובמשך כ-חמש שנים הגיע לרמת חגורה כחולה והשיג הישגים נאים בתחרויות ארציות, אך בגיל תשע פשוט נמאס לו כדבריו והוא עבר לשחק כדור-רגל. כשמונה שנים שיחק מיכאל בקבוצת ילדים הנערים והנוער של הפועל קריית אונו והצליח מאוד. בין היתר השתתף בטורניר נוער בגרמניה ממנו חזרה קבוצתו עם זכייה מרשימה והרבה כבוד. בנוסף מיכאל נטל חלק בקבוצת שחייה של מועדון הפועל, וכן עסק בטיפוס ספורטיבי, תחום בו אף שימש כעמית בעל תעודת מאבטח. לאורך כל השנים מיכאל בלט כתלמיד מצטיין, אהוד ואהוב, שהירבה לעזור לחבריו ללימודים. סיפרה ליאת: "אני זוכרת את הימים שהיינו הולכים יחד לבית הספר, עושים יחד עבודות, רואים סרטים, את הימים בהם כל הבנות בכיתה היו אומרות איזה ילד יפה אתה, וכמה מוכשר. תמיד היית הילד שהיה קשה להתעלם ממנו". והוסיפה קורל: "הדוגמה הקלאסית לילד שיפה מבחוץ ובאמת יפה גם מבפנים". תיארה ציפי, מנהלת תיכון בן צבי: "מיכאל שלנו נכנס לביתנו, תיכון בן צבי, ומיד הבחנו באישיותך המיוחדת. ליווינו את תהליך התבגרותך מילד לעלם חמודות נחוש וממוקד מטרה. כולנו אהבנו אותך. בחור אחראי בעל דרך ארץ וחיוך מבויש, תלמיד מצטיין. בעל יכולת לקיים שיחה בוגרת עם כל המורים. וגם אם רצית להעביר ביקורת על מי מאיתנו, עשית זאת מנקודות מבט מבינה ומקבלת ואיש מאתנו לא עמד בפני קסמך וזכית לאמונם של כל מוריך". והוסיף חבר ללימודים: "מיכאל… הכי יפה, הכי חכם, הכי צנוע. ילד עדין כזה שאלוקים נתן לו נשיקה על המצח, כמו שאומרים, ולכן הוא יצא כל כך מוצלח". בחטיבת הביניים, כמו כל ילד, גם מיכאל כתב עבודת שורשים, ובה ציין את הדברים החשובים בחייו: משפחה – הורים, ידע – מחשבים וספורט – לשחק כדורגל. למיכאל היה תחביב מיוחד – ציור, ובמיוחד ציורי קומיקס. וכנער צעיר ציוריו היו ספוגים ברגישות בוגרת מפתיעה, סיפר אביו, ופעמים רבות היו מלווים בכיתוב משעשע ושנון. נושא נוסף שריתק את מיכאל היה הידע העצום שצבר בעולם המחשבים. מיכאל גדל והיה לצעיר גבוה ונאה, צנוע ובעל לב ענק. תמיד היה מוקף בחברים רבים, שאהבו את חברתו. המשפט "ואהבת לרעך כמוך" אפיין אותו מאוד, כדברי אביו רמי: אהבת האחר, הנתינה והתרומה בלטו במעשיו וליוו אותו בכל עת. תיאר עוז, חבר של מיכאל: "אתה אדם מדהים, שהצליח להשפיע בצורה עצומה על כל הסובבים אותך. כל מי שהכיר אותך יודע שתמיד היית שם כשצריך, תמיד עזרת גם מבלי ששמת לב, והכי חשוב – היה אכפת לך מכל אחד ואחד מהסובבים אותך. החיוך, הקסם והרוגע שלך, הם אלו שעיצבו את אישיותך כבחור שקט וקר רוח, שתמיד שידר לי ולחברי ביטחון בכל מעשיו. היית כמו אח בשביל כולנו, ידענו שעליך תמיד אפשר לסמוך ושלעולם לא תנטוש אותנו בשעת צרה". לאורך השנים מיכאל עסק בפעילות חברתית והתנדבותית, אך תמיד בצנעה. הוא ארגן פעילויות רבות, השתתף ביוזמות שונות וזכה להוקרה על תרומתו ואחריותו. בין היתר הוא עבר השתלמות פעילה בעזרה ראשונה במגן דוד אדום, והשתלמות בקורס למניעת סמים בקרב בני נוער במסגרת מחלקת החינוך העירונית. עמית, ידיד קרוב, תיאר את רגישותו החברתית של מיכאל: "מיכאל, יש כאלה שרואים את העץ, ויש כאלה שרואים את היער. אני לא יודע אם זאת יכולת או מזל רע אבל אני חושב שזאת מתנה. אתה בהחלט תמיד היית מבין אלה שרואים את היער, ולא רק את השטח הקטן שלהם". רק אחרי נפילתו של מיכאל נודע להוריו על פעילותו הרבה ועל רבות מיוזמותיו, למשל במסגרת ועד התלמידים ולמען הקהילה בעירו קרית-אונו. בחופשה שבין סיום הלימודים לגיוס לצה"ל נסע מיכאל עם חבר לטיול במזרח הרחוק, טיול ממנו חזר מלא חוויות. ביום 22.3.2009 התגייס מיכאל לצה"ל. הוא שובץ לחיל השריון לחטיבה 7, ועד מהרה נתגלה כשריונר ברמ"ח אבריו, כדברי מפקדיו. בסוף שנת 2009 סיים מיכאל קורס מפקדי טנקים, מחזור 117, והוסמך כמפקד טנק בדרגת סמל. הוא שירת כמדריך בבית הספר לשריון, הפגין נחישות ויכולת גבוהה בהדרכת טירונים והיה מיועד לצאת לקורס קצינים. כאדם יסודי מיכאל קרא ספרות טכנית רבה על כל נושא השריון, על כך העידו הספרים הרבים בחדרו שבבסיס ובבית. כתבו מפקדיו: "בהתנהגותו ובפועלו שימש מיכאל דוגמה ומופת לסובבים אותו, ומקור גאווה ואהדה לפקודיו, לחבריו ולמפקדיו". והוסיף רמי, אביו של מיכאל: "בחופשות בבית ראיתי כיצד דאגת לפקודיך היקרים ברגישות. יום ולילה, דאגת להם כאבא דואג לילדיו, בכל נפשך ובכל מאודך". מיכאל נפל בעת שירותו ביום ח' בסיוון תש"ע (21.5.2010), בתאונת טביעה בים בתל אביב. בן עשרים בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב. הותיר הורים ושתי אחיות למחצה גדולות ממנו – אינה-דניאלה ונטע-לי. המשפחה הקימה אתר אינטרנט לזכר מיכאל, ובו תמונות רבות שלו ודברים לזכרו מאת בני משפחה וחברים רבים. דברי הזיכרון מובאים בעברית ובאנגלית. כתבה אירינה, אימו של מיכאל: "מיכאל ילד מתוק שלי, כוחות רבים נדרשו להעלות על הכתב מילים של פרידה, זאת אומרת לעכל את הלא יאומן … בשבת אחרונה היה יום הולדתך. אתה בן עשרים. עלם צעיר, גבר מקסים, איש נפלא. נראה שאבא ואני קיבלנו אותך בהשאלה לפני עשרים שנה כמתנה נהדרת, והרי מתנה בדרך כלל לא מחזירים – מה קרה פה? נלקחת מאיתנו לפתע. נקטפת בדמי ימיך. היית מרכז, מרכז של חיינו. סביבך נשמנו במשך כל שעות היממה בעונג שאין לתארו, בגאווה ובסמכות להיות הוריך. נתנו לך אהבה גדולה וקיבלנו ממך 'תמורה' מלאה של חיים ושל אושר עצום. אינני יודעת כיצד יזרמו חיינו בלעדיך. למענך ננסה להיות חזקים ולהתמודד עם החור הגדול והמדמם שנותר בליבנו … נשתדל למצוא מזור בזיכרונות הנפלאים שאביך ואני צוררים בליבנו לעולמים". ספד האב רמי: "הלכת בטרם עת, אנו אוהביך עומדים פה להיפרד ממך בצער רב. בננו מיכאל, מה נעמת לכולנו עד מאוד. בחייך הקצרים כל כך אתה היית מופת לאדם – אדם למופת. בכל מקום שנכחת הקרנת צניעות נשגבת של נועם שיש בבני אדם מיוחדים. אהבתך וחיבתך לכל בני משפחתך הייתה ללא גבול וללא מרחב, כמו שרק אתה ידעת לאהוב. טבעי היה עומק הרעות והמחויבות לחבריך, בני ילדותך המאושרת אלה הם גאוותה של מדינת ישראל. אתם בני גזע ענקים טהור. לנו מקורביך באוהבים הייתה הזכות הנפלאה להיות איתך. איש נפלא היית לנו. איש מופלא היית לכולנו כבן ואח יקר, נוח לך על משכבך בשלום". אחותו של מיכאל, דניאלה, כתבה: "למיכאל, אחי האהוב. הייתי שם כשנולדת – סידרת לי יציאה לא צפויה מהצבא בחג השבועות 1990. מאז ועד היום, אחי הקטן, אני גאה בך … אני מאמינה שלכולנו יש דרך להשלים, דרך שהיא מסע חיינו. אתה השלמת את המסע שלך, שהיה כולו טוב. חיים קצרים ומושלמים. לנו, שהשארת כאב ועצב עמוק, אך אנו יודעים שתמיד תישאר איתנו, בליבנו, ולא נשכח אותך לעולם – יפה, צעיר, בן כמעט עשרים. אנחנו נמשיך בחיינו, נחווה אושר וגם כאב, נזדקן ובסוף גם נמות בידיעה המנחמת שאתה, מיכאל, תחכה לנו שם למעלה". ציפי, מנהלת התיכון בן-צבי, ספדה לו: "מיכאל יקר, נזכור אותך כאדם צנוע, עם חיוך שובה לב, חבר אמיתי. בחור צעיר שחש מחויבות אדירה לחברה הישראלית ולמדינה והחליט להתגייס לשרות משמעותי. נזכור אותך כאדם אוהב ואהוב על כולם והגעגוע אליך ילווה אותנו כל עת שהגלים יתנפצו אל הצוק. מיכאל, שמך כשמו של המלאך – אך קיבלנו אותך כשי רק לזמן קצר. קצר מדי. ביום קשה כזה אין נחמה. נוח על משכבך בשלום". כתב נדב, חבר: "מפקד, חבר, אח … לא משנה מה היית בשביל כל אחד מאיתנו, היית פשוט זהב. אנחנו מכירים כבר מילדות, עברנו ביחד הרבה, כל כך הרבה חוויות צברנו. ועכשיו, שהלכת בפתאומיות, נשארה רק הרגשת ריקנות … עדיין לא נתפס שהקבר עליו הנחתי היום אבן, הוא הקבר שלך". עמית, חבר של מיכאל, כתב: "מיכאל. תמיד נשארת נאמן למי שאתה, גם אם שילמת על זה שהלכת בדרך הנכונה ולא בדרך השקר … אני מאמין שלכל אחד בעולם הזה יש תפקיד. אתה הגעת לעולם הזה בשביל להשפיע לטובה, לשפר את הסובבים אותך ולהראות שגם בדרך הטובה אפשר ללכת, כמו שאתה עשית. אני יודע שאת התפקיד שלך עשית בצורה הטובה ביותר והצלחת להשפיע על אנשים ולשפר אותם להיות אנשים טובים יותר … מיכאל, מאז שהלכת אנחנו החברים לא מפסיקים לחשוב עליך, בכל אשר נלך אתה אתנו, אבל זה לא אותו דבר בלעדיך. אתה חסר לי מאוד. תמיד תהיה חלק ממני". ספדה לי, חברה של מיכאל: "אתה מיכאל הושאלת לנו כאן לכמעט עשרים שנה, שבהן הראית לאלו שזכו להיות קרובים אליך כיצד לנהוג. אתה הראית דרך אחרת, את הדרך שלך. לכן גם כל כך קשה לקלוט ולעכל שאתה לא איתנו … אתה ממשיך ללכת איתי, במחשבות, בהתנהגות, בחשיבה החיובית לחיים. מקווה שטוב לך במקום בו אתה נמצא". בשנת 2006 בהיותו תלמיד תיכון בן-צבי, יצא מיכאל עם חבריו למסע במחנות ההשמדה בפולין. מיכאל צילם קטעי מסע באורך של למעלה משלוש שעות מרגשות. החומר המצולם נמצא כמסמך דוקומנטרי באתר יוטיוב ושולב בקטעי סרטים ששודרו בנושא השואה בערוצי הטלוויזיה הישראלית. מדי שנה, סמוך ליום הולדתו של מיכאל, נערך בספורטק בקרית-אונו טורניר כדור-רגל לזכרו ביוזמת המשפחה ומחלקת הספורט של העיריה. באירוע משתתפים חברים מתקופת שירותו הצבאי של מיכאל, חברות וחברים, שמונה קבוצות של ספורטאים פעילים המתחרות על הבכורה המייצגת את רוחו הספורטיבית של מיכאל. תיעוד ותמונות מהטורנירים שהתקיימו במהלך השנים ניתן לראות באתר יוטיוב. במשך שנים יחל מיכאל לקיים תערוכת פיסול של אביו הפסל. צוואתו התגשמה בחודש נובמבר 2015 כשהוצגה תערוכת פיסול בגלריית בית האדריכל ביפו לזכרו של מיכאל בנוכחות קהל רב וחבריו הקרובים. שמה של התערוכה – "מזריחה לשקיעה". בתערוכה הוצגו שעוני שמש ופסלים שנוצרו על ידי אביו אך בהשראתו הישירה של מיכאל. באולם התצוגה ניצבה פינת זיכרון לזכרו של מיכאל ז"ל. לאתר יוטיוב הועלה סרטון שצולם בתערוכה. באתר האינטרנט michaelshy.co.il הועלו הספדים בעברית ובאנגלית מאנשי חינוך, חברות וחברים, כולל צילומים מחייו הקצרים והמלאים של מיכאל. יהי זכרו ברוך.