שי, אשר (“אשי”)

בן משה ושרה. נולד ביום ד' באייר תש"ט (3.5.1949) בחיפה ולמד בבית הספר היסודי "זכרון יוסף" באחוזה ובבית הספר התיכון העירוני ה'. ארבע שנים היה חבר בתנועת הנוער "הנוער העובד והלומד". הוא אהב לקרוא והיה "בולע" ספרים מכל הסוגים ומהם שאב שפע ידיעות בלתי רגלי בכל השטחים. בעיקר התעניין בגרפולוגיה, למד את התורה הזאת מתוך ספרים והיה מפענח את אופיים של בני אדם לפי כתב ידם. הוא התעתד ללמוד כימיה בטכניון העברי בחיפה. מאז ומתמיד התעניין במדע זה והיה נוהג לעשות ניסויים שונים בביתו. אך לא בכימיה בלבד התעניין. שנים רבות היה מנוי על כתבי העת שיצאו בהוצאת מכון ויצמן למדע והיה עוקב אחר כל חידוש מדעי שהתפרסם בהם. בשעות הפנאי היה מתעסק לפעמים בפיסול ובעבודות יד אמנותיות. הוא גם אהב מוסיקה. פרט על מנדולינה וחילל בחלילית. הוא אהב להאזין למוסיקה ובעיקר למוסיקה קלאסית. גם במשחק השחמט שלח ידו. הוא היה נער עדין נפש ונחבא את הכלים. מבטו התוהה והמתבונן סביבו לא גילה את אשר עם לבבו. מתחת לשלוה שהייתה נסוכה תמיד על פניו שכנה נפש רגישה, ששמרה על עצמאותה ולא חשפה עצמה ברבים. אחותו מספרת כי נהגו לצאת לשדות יחדיו וכהרגלם היו קוטפים פרחים, ואשר היה עוקר פקעות ובצלים של פרחי הרקפת והנרקיס ושותל אותם בגינה הקטנה מאחורי המרפסת. הוא אהב לראותם פורחים שנה שנה ולא הרשה לאיש לקטוף אותם. אשר גויס לצה"ל באוגוסט 1967. הוא היה חייל מצוין והצטיין במסירות, אחריות ורוח התנדבות. למרות קשיי השירות לא נפלה רוחו. גם כשהיה חוזר הביתה לחופשת שבת, עייף ויגע, לא שכב לישון כי אם הסתגר בחדרו עם ספרים שלא נפרד מהם מעולם. גם חבריו סיפרו עליו שבבונקר, בשעת הפגזה, היה יושב וקורא ספר מתח, או כל ספר שהתגלגל לידיו. בימי חופשה היה מביא אתו כתבי יד של חבריו ליחידה כדי לפענח את אופיים, כי, כאמור לעיל, התעניין בגרפולוגיה. ביום כ"ח באלול תשכ"ט (11.9.1969), נפל בקרב באזור תעלת סואץ בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה.