שיש, מאיר
בן חנה ורחמים, נולד בשנת תרצ"א (1931) בתוניס. משפחתו הייתה אמידה, אולם כאשר היה מאיר צעיר לימים, התרוששה. אביו חלה ומאיר נאלץ לעבוד כדי לעזור בפרנסת משפחתו. הוא עסק בעבודות מזדמנות שונות, למד סנדלרות ודאג לאחיו הקטנים שיוכלו להמשיך ללמוד. בשנת 1955 עלתה המשפחה לארץ, והשתקעה בצפת. באוגוסט 1956 התגייס מאיר לצה"ל, ושירת בחיל-הרגלים. הוא השתתף במבצע קדש, והמשיך לשרת בצה"ל עד שנת 1959. כשהשתחרר, הוא נשא אשה ובנה את ביתו בצפת. מאיר אהב את משפחתו ואת ילדיו, שנולדו בצפת. את פרנסתו הוא מצא כפועל בניין, וכמנופאי ב"סולל בונה". בין השאר, השתתף מאיר בהקמת בניין בית-החולים החדש בצפת. עקב מחלת אשתו, הוא נאלץ לעבור לגור בבאר-שבע, ושם המשיך לעבוד כפועל בניין ב"סולל בונה". מפעם לפעם נקרא מאיר לשירות מילואים, והשתתף במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. בשנת 1973, אחרי מלחמת יום הכיפורים, הוא הועבר לתפקיד עורפי בחיל-האוויר. גם בתפקידו החדש זכה מאיר להערכת מפקדיו, ובינואר 1979 עלה לדרגת רב"ט. מפקד יחידתו כתב לו מכתב הערכה על ביצוע המשימות, שהוטלו עליו בשירותו. ביוני 1979 נקרא מאיר לשרת כשומר על מחנה צבאי. בעת שירותו, הוא לקה בהתקף לב. הוא אושפז, ושמונה-עשר יום נאבק על חייו. ביום ב' בתמוז תשל"ט (27.6.1979), נפטר מאיר בבית-החולים. בן 48 שנים הוא היה במותו. מאיר הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בבאר-שבע. הוא השאיר אחריו רעיה, שתי בנות, בן ושישה אחים ואחיות. מפקד יחידתו כתב לאשתו: "מאיר צורף ליחידת המילואים שלנו בחודש יוני 1976. בשנה שעברה נמנה מאיר עם קבוצת חיילים, שביצעה במסגרת תעסוקה מבצעית משימה סבוכה ומיוחדת במינה שהוטלה על היחידה – על כך קיבל דברי הערכה והוקרה. כל יודעיו ומכריו ציינו את מסירותו הרבה למשימות שהוטלו עליו, ואת מצב רוחו המרומם בכל עת".