שירי, יוסף

בן חיים וחתון. נולד בשנת תרפ"ט (1929) בבגדד, בירת-עירק. כל ימיו היתה נפשו קשורה בארץ ולא פעם סיכן עצמו עוד בהיותו בחוץ-לארץ במסירותו לתנועה הציונית. מתוך התלהבות היה מושך את הנוער להצטרף לתנועה. בשנת 1949 ברח מהמשטרה העירקית, שחיפשה את חברי-התנועה, וכך הגיע לארץ. בחוץ-לארץ עבד כחייט אך משהגיע למחוז-חפצו לא רצה אלא בעבודה חלוצית ובמסגרת "עליית-הנוער", אשר בה עלה, עשה שנתיים במשק שדות-ים שליד קיסריה. שם גילה מרץ רב לא רק בעצם העבודה למען המשק, אלא בסיוע לחבריו לחדר ולחברת-הנוער בכללה. עשה רבות בחיים התרבותיים של חברת-הנוער וכיוון את פעולותיה התרבותיות. מטרתו היתה ביעור הלעז והחדרת התרבות העברית והשפה העברית. היה בין הראשונים בקבוצה שנטש את השפה הלועזית ומתוך קריאה מרובה רכש ביטויים ספרותיים והיה "מקשט" בהם את שפת-דיבורו בתוספת מלים וביטויים תנ"כיים. מחברת-הנוער במשק שדות-ים עבר למשק רביבים בו עשה כשנה. עתידו הפרטי לא עניין אותו ותמיד היה אומר שעתידו של כל פרט תלוי אך ורק בעתיד מולדתו. גויס לצה"ל בינואר 1952. גם במחנה-האימונים התבלט במיוחד ברצונו העז ללמוד כל דבר על בוריו מתוך עקשנות ממש כדי להבין כל דבר העלול לסייע בידו בשעת מבחן. את ימי חופשתו הקצרה אשר קיבל מהצבא ניצל להטבת מצבה החמרי של אמו, שהתגוררה במעברה, וכל פרוטה אשר חסך בעבודה קשה מאור הבוקר ועד חשכת הליל היה מוסר לה באהבה ובמסירות. ביום ט' בתמוז תשי"ב (2.7.1952) נפל בשעת מילוי תפקידו ליד ראשון-לציון. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בכפר-ורבורג.