שירז (שורצמן), אהרן

בן אליעזר וברוריה, מניצולי השואה. נולד ביום י"ד בסיון תש"ז (2.6.1947) בלינץ שבאוסטריה. עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1948. אהרן גדל והתחנך בהוד השרון (מגדיאל). הוא למד בבית הספר היסודי 'שפרינצק' שבמקום ונתגלה כתלמיד מוכשר ומצטיין במקצועות הריאליים. בעקבות הצטיינותו במקצועות אלה הועבר ללמוד במגמה החדשה של חשמל ואלקטרוניקה בתיכון 'אורט – כפר סבא' והיה ממסיימי מחזור ראשון במגמה זו. בתום לימודיו ב'אורט – כפר סבא' עבר תיכון 'מוסינזון' שבמגדיאל, במגמה של אלקטרוניקה. בשילוב החלק המעשי בבית הספר הטכני של חיל האויר – וסיים שם את לימודיו. בצעירותו היה אהרן חבר בתנועת 'הנוער העובד והלומד'. הוא היה חובב ספורט נלהב ושיחק באגודת הכדורגל של מושבתו, במסגרת קבוצת 'בית"ר'. אחרי כן הצטרף לקבוצת 'הפועל' המקומית ובה שיחק עד יומו האחרון. הוא היה שחקן מצטיין. חבריו מציינים את הגינותו הרבה במשחקים השונים ואת הגישה הספורטיבית הנכונה שגילה. מספר חברו רוני: "מאהרן למדתי כמה דברים: הוא היה עבורי סמל במידותיו הטובות – שקט פנימי, יושר וכנות. הוא היה קר מזג ושקול, ביישן וטוב לב, אך יחד עם זאת תוקפני ועקשן". ומוסיפה חברתו שולמית: "אהרן היה בעל שאיפה עזה לממש את רצונותיו. הוא גילה עקשנות רבה כהתמודדות עם חומר הלימודים הקשה. עקשנותו באה לידי גילוי כשהחליט לתקן או להרכיב מכשיר זה או אחר או כשהחליט לנהוג בדרך מסוימת". "אהרן אהב כדורגל" מספר רוני, "הוא אהב בתי קולנוע והיה חובב מושבע של טיולים. הוא היה בעל מקצוע טוב מאוד ובעל כושר לאלתורים. מה שלקח לידיו הצליח לסדר ולתקן". אהרן גויס לצה"ל בנובמבר 1965 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות נשלח לחטיבת שריון, כטכנאי אלקטרוניקה. במלחמת ששת הימים נטל חלק בקרבות הקשים בסיני. במיוחד בקרב על מעבר הגידי. בדרך חזרה לבסיס נפגע אהרן במעיו. הוא נותח בבית החולים באשקלון ויצא מכלל סכנה. עם שחרורו מצה"ל נשא לאישה את ידידתו לשירות הצבאי ששירתה כפקידה בחטיבה, ונסע עמה לטיול באנגליה. כעבור שישה חודשים שב אהרן לארץ והתחיל לעבוד במפעל 'בדק'. הוא התקדם מהר בתפקידו ונשלח למפעל בת של 'בדק'. בדרום הארץ, שם עסק בייצור מכשירים ובפיתוחם. במלחמת יום הכיפורים נטל אהרן חלק בקרבות ברמת הגולן ובסיני וכעבור חצי שנה שוחרר מן השירות וחזר לעבודתו. ביום ט' באב תשל"ד (28.7.1974) נפל אהרן במילוי תפקידו, בעת שירות מילואים פעיל. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין שבהוד השרון (מגדיאל). השאיר אחריו אישה, בת שנולדה לאחר מותו, הורים ואח. משפחתו וחבריו לקבוצת הכדורגל קראו את הקבוצה על שמו והנהיגו מסורת של משחק שנתי לזכרו, שבו מוענק גביע, הנושא את שמו, לקבוצה המנצחת.