שיקלי, יצחק (‘איציק’)

בן נינט ואלי. נולד ביום י"ח בסיוון תשכ"ז (26.6.1967) בתל אביב. למד בבית-הספר היסודי 'דוד ילין' בשכונת הדר יוסף וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון ע"ש ליידי דייוויס. איציק היה שאפתן. הוא שאף לשלמות בכל אשר עשה. כך היה בגיל שש כשנחבל בידו ונשלח לשיעורי שחייה בהמלצת רופאו. הוא עשה זאת בהתמדה, אפילו בעיצומו של החורף. כך היה גם בשיעורי הקארטה שקיבל. הוא היה אצן מצטיין בבית-הספר היסודי ובתיכון. מנהל בית-הספר התיכון מעיד, כי "השתלבותו החברתית ועזרתו הממשית לבית-הספר חרגו מאמות המידה הרגילות". הוא היה קפטן נבחרת הכדורסל של בית-הספר ושיחק כדורגל בקבוצת הפועל במשך תשע שנים. היה חבר בתנועת הצופים וברבות הימים הדריך בשבט 'הנשיא'. איציק אהב את הים, ובמיוחד את ספורט הגלישה ובכסף שחסך רכש את הגלשן הראשון שלו. בשל נתוניו הגופניים נראה מבוגר מגילו. בחופשותיו עבד בעבודה פיסית קשה כפועל בניין ובניקיון סניפי בנק. הוא ביקש לחסוך כסף על-מנת לטייל בחו"ל כאשר ישתחרר מצה"ל. בגיל שש-עשרה רכש קטנוע ולבל יהא הדבר לנטל על הוריו עבד בשלוש משרות בו-זמנית כדי לעמוד בהתחייבויותיו הכספיות. היתה לאיציק נפש רגישה, הן כלפי עצמו והן כלפי מצוקות הזולת. הוא כתב שירים, השמורים בעזבונו, וידע להעניק חום ואהבה לסובבים אותו. וכך מתארת אותו ידידתו: "גבוה וחסון בעיקר. זקוף צוואר, גוף אתלטי ומראה קשוח. ובפנים, לא קלישאה ולא הספד, אלא האמת היחידה: ילד רגיש כל-כך. ילד-גבר עם לב ענק וחלומות. שאיפות שלא מתפשרות". בגיל שלוש-עשרה כבר שאף איציק להתנדב לקומנדו הימי, וכך אמנם היה כשגויס לצה"ל באוגוסט 1985. הוא הצטרף ליחידת הקומנדו הימי ולאחר הטירונות וקורס מ"כים, התחיל את הכשרתו כלוחם בשייטת. להערכת מפקדיו היה "חייל טוב מאוד, בעל יוזמה אישית ורוח התנדבות גבוהה מאוד". ביום ט"ו באייר תשמ"ו (24.5.1986) נפל איציק בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות – אורלי וסיגלית. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יצחק בנכם התנדב לקחת על עצמו את עולו של הקשה והמפרך שבקורסים של צה"ל, מתוך שראה זאת כחובתו לעצמו, לכם ולמדינה. במשך כל שירותו בלט משכמו ומעלה ברצונו ונחישותו לעמוד בכל אתגר ובכל מאמץ שנדרש ממנו ומחבריו". הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית-הכנסת 'ישיבת הרמב"ם' בשכונת מעוז אביב בתל אביב.