שיץ, מרסל

בן סופיה ורפאל, נולד ביום י"ח בכסלו תרפ"ג (8.12.1922) בבריסל, בירת בלגיה. לאחר שסיים בית-ספר יסודי למד את מקצוע הפרוונות. בפרוץ מלחמת-העולם השנייה, עם פלישת הגרמנים לבלגיה – והוא חייל בצבא הבלגי – הצליח להתחמק מרודפיו ולהצטרף אל המחתרת הצרפתית. פעם גילתה אותו הבולשת וכמעט נתפס, אך השכיל לגנוב יחידי את הגבול הספרדי. שם אמנם נעצר והוחזק במאסר חודש ימים, אך שוחרר בתיווך הקונסול הבלגי. כשנקרתה לפניו ההזדמנות יצא לאנגליה, להצטרף לצבא הבלגי החופשי שם, אולם באמצע הדרך חזר בו ופנה לארץ. מרסל העפיל באונייה "ניאסה" והגיע ארצה ב-1.2.1944. עם בואו התיישב בירושלים ונשא אישה. הוריו שנשארו בחוץ-לארץ הפצירו בו שיחזור אליהם והוא אמנם הסכים לבקר אצלם ביקור קצר, אלא שבינתיים פרצה מלחמת-העצמאות והוא דחה את נסיעתו מתוך דאגתו למולדת. "עלי להישאר כאן עד הניצחון הסופי, ניצחון יהדות כל העולם," אמר. מרסל היה בין הראשונים שהתגייסו לצבא, שירת בחטיבת "גולני" והשתתף בקרבות גשר, צמח ודגניה. בקרב דגניה הצליח, עם עוד חבר, לתפוס משוריין ערבי. זכה במספר ימי נופש בנהריה ושם הגיעתו הידיעה כי יחידתו יוצאת לקרב על לוביה. מצב בריאותו היה אז לקוי, אך הוא התנדב מיד לפעולה שכל חבריו השתתפו בה. הכפר לוביה היה אחד ממאחזי האויב החשובים בגליל התחתון – הוא חסם את הכביש לטבריה ויכול היה לשמש "קרש קפיצה" להתקפה לכיוון עפולה. ב9- ביוני תקפו כוחות "גולני" את הכפר מכיוון סג'רה וכוח נוסף, במשוריינים, נע בכביש מטבריה. הכוח התוקף נתקל בהתנגדות עזה של האויב, שאף הזרים תגבורות למקום. הקרב ניטש עד רדת הלילה ולבסוף נאלצו הכוחות לסגת. ובקרב- התקפה זה נפצע קשה, הועבר לבית-חולים ומת כעבור שבוע ימים ביום ט' בסיוון תש"ח (16.6.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בעפולה. השאיר אחריו אישה.