שיפר, משה

בן ברטה ומנדל. נולד ביום י"ז באייר תרפ"ו (1.5.1926) בעיירה שינובה שבגאליציה למשפחה ציונית הספוגה אהבת העם וארצו. בגיל ארבע היגרה משפחתו לברלין, שם נתחנך בבית הספר העממי והצטרף לאיגודי נוער עבריים. בשנת 1938 גורש האב עם אלפי היהודים יוצאי פולין לגבול הפולני-גרמני ומשם נשלח לבלי שוב לדאכאו. משה נשאר עם אמו בגרמניה אך הצליח להצטרף לשיירה האחרונה של נערים שיצאה לארץ ישראל במסגרת "עליית הנוער". בשנת 1941 הגיעה השיירה לארץ ישראל. משה הועבר למוסד החינוכי במגדיאל ונקלט במחזורו הראשון של מוסד זה. בגיל שבע-עשרה התייצב בלשכת הגיוס כדי להתנדב לשירות שורות הצבא הבריטי הלוחם בנאצים ונידחה בשל גילו הצעיר. רק לאחר מאמצים רבים עלה בידו להתגייס, לחם בחזית האיטלקית והצטיין בקרבות. בפקודת יום מן ה19.3.1945- צויין לשבח על לכידת שבויים גרמנים. ביום כ"ג בניסן תש"ה (6.3.1945) היה משה שיפר בעמדה על גדות הסניו באיטליה. העמדה הופצצה על ידי האויב, עלתה באש ומשה וארבעה מחבריו נספו בדליקה. הוא הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי הבריטי בראוונה, איטליה. הניח אח. שמו הונצח בספרים – "י"ט שנפלו – מגדיאל" וב"ספר הבריגדה היהודית". ציון מיקום קברו Coll.grave IV.D.5.  יחידה Palestine Regiment. דרגה Private.