שיפר, דניאל (“דני,)
בן ראובן ורינה. נולד בחול-המועד פסח ביום כ' בניסן תש"ה (3.4.1945) בתל-אביב. את תקופת-חייו הראשונה בילה בעיר- מולדתו, אשר בה קלט את רשמיו הראשונים והכיר את חבריו הראשונים. בן שלוש היה כשהוכרזה מדינת ישראל ובעקבותיה מלחמת-הקוממיות – ואתה נפגש לראשונה עם מטוסי-האויב, כאשר פצצה אחת נפלה בגן-מאיר, לא הרחק מדירתם, ורסיסיה התפזרו בסביבה ומהם שחדרו לדירת המשפחה ופגעו במיטת הילד ואף חדרו דרך כובעו – אך דני יצא שלם. דני התחיל ללמוד בבית- החינוך בקרבת ביתו וסיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "גרץ". בתקופה ההיא הצטרף לתנועת "המכבי" והקדיש חלק רב מזמנו למקצועות הספורט האהובים עליו: כדורגל, כדוריד וכדורסל. כבר בתקופה ההיא נתגלו תכונותיו העיקריות: עקשנות, הגנה על כבודו, אמת ויושר. משסיים שנתיים בגימנסיה "שלווה" פנה לעבודה והחל לעבוד ב"בנק הפועלים" שם עשה חיל רב והשביע את רצון מעסיקיו. מכאן היתה ישרה הדרך לעבודה שבה עסק אחרי שחרורו מן הצבא – קופאי בבנק. בפברואר 1963 גויס לצה"ל ומילא את תקופת שירותו ככל השאר ושוב בצנעה וללא אירוע יוצא מן הכלל. לאחר שחרורו מן הצבא נשא אשה אשר הכיר בבסיס. אך לא עברו אלא חדשים ספורים והוא יצא לתקופת-המילואים הראשונה שלו. לאחר יום-העצמאות הי"ט החלה השנאה משתוללת בלבות אויבינו שמעבר לגבולות וכאשר אנשי המילואים נקראו ליחידותיהם אף דני נקרא לדגל והתייצב ביחידתו. בשבת האחרונה שלפני המלחמה זכה לחופשה קצרה ודני מעד בביתו ונפצע. אך הוא סירב לבקשת אשתו כי יפנה אל קצין- העיר לקבלת מנוחה נוספת, כי ידע שאין הוא עושה אלא את חובתו. דרוך ונכון היה לבצע את תפקידו מיום התייצבו ביחידה ועד יום נפלו. ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), בשעת הפצצה אוירית, נפל במושב ברק אשר בחבל תענך. הניח אשה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בעפולה ולאחר-מכן למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. זכרו הועלה ב"מכבים", בטאון הסתדרות מכבי ישראל. המשפחה וחבריו הוציאה לאור חוברת בשם "דני" לזכרו.
