שיפר, דוד

בן אברהם ואסתר (הינדה). נולד ביום י' בתמוז תש"א (5.7.1941) בפולין. עלה לישראל במסגרת 'עלית הנוער' יחד עם אחיו הצעיר ממנו בשנה – אריה. בשנת 1948. דוד למד בבית הספר היסודי 'כפר הנוער' שבניצנים והמשיך שם את לימודיו התיכוניים. דוד היה בחור רציני ומופנם. המרבה להתבודד. חברו הטוב היחיד היה אחיו – אריה, שיחד עמו גדל והתחנך שנים רבות. היה בעל מצפון ויושר. גילה אחריות ופעל בהחלטיות. אהב ספרות ואמנות, קרא ספרי שיר ופרוזה והיה אספן נלהב של יצירות אמנות. עם זאת, היה ספורטאי מצוין ובעל כושר גופני גבוה. הוא הצטיין בריצות למרחקים ארוכים וזכה תמיד במקומות הראשונים בתחרויות שהשתתף בהן, מגיל צעיר חלם על חיי הצבא ועל קריירה צבאית. דוד גויס לצה"ל באוגוסט 1959 והושם לחיל הרגלים. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מ"כים ובקורס קצינים שימש כמפקד פלוגה בגולני. שירת כעוזר לקצין המבצעים ואחר כך כקצין מבצעים בפיקוד הצפון במלחמת ששת הימים היה ראש לשכתו של האלוף שרון ומאז נקשרו יחסי ידידות בינו לבין האלוף שרון. אחרי כן השתלם במכללה לפיקוד ומטה של צה"ל, סיים שם בהצלחה ועבר למפקדת פיקוד הדרום, בתפקיד של קצין מבצעים. בשנת 1973 נתמנה דוד לסגן מפקד מרחב שלמה. ולאחר מכן כמפקד מרחב אילת. הוא הועלה לדרגת סגן-אלוף, ואחרי כן היה לסגן מפקד בית הספר לקצינים של צה"ל. דוד הקדיש את עצמו לצבא ומילא את כל התפקידים שהוטלו עליו באחריות רבה ובגאווה. בגלל מסירותו הרבה לתפקידו הצבאי נטה להזניח את קשריו עם בני משפחתו. לעתים נעדר מן הבית חודשים רבים. בתפקידו כסגן מפקד בית הספר לקצינים של צה"ל הצליח דוד במיוחד; הוא ידע להטיל משמעת על החניכים ויחד עם זאת להיות אהוב עליהם ולשמש להם דוגמה. כעבור זמן התמנה דוד לסמג"ד בחטיבה הירושלמית והשתלב בתפקידו החדש במהירות ובהצלחה רבה. ביום ב' בתמוז תשל"ו (30.6.1976) נפל דוד בעת מילוי תפקידו בסיני. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבהר הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים, ושלושה אחים. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "דוד שאף כל חייו לשרת בחטיבה הירושלמית והצליח להגשים את משאלתו. הוא השתלב בהווי היחידה ובתפקידו תוך פרק זמן קצר מאוד ולקח על עצמו לעשות הכול להצלחת משימות החטיבה ולשיפור איכותה ורמתה". בני משפחתו הנציחו את זכרו בספר תורה שתרמו לבית הכנסת שבבת גלים בחיפה.