שיפרס (שפרה’ס), דניאל
בן מרים וזלמן, נולד בחודש אוקטובר 1926 בדגניה א' והיה הילד ה25- במקום. סיים את בית-החינוך המשותף לעמק-הירדן ואת כיתות-ההמשך, ואחר-כך עבד במשק. במסגרת ה"הגנה" התאמן בנשק והיה פעיל בחי"ש. פליט-פרטיזן, בן עירו של אביו מחוץ- לארץ, שביקר במשק, סיפר לאב שכל משפחתו שם, כ25- נפש, נרצחה בידי הנאצים. אם כי האב העלים מדניאל את הסיפור הזה, הוא הגיע לאוזניו מפי אחרים ואז דרש כי יתנו לו להתגייס לצבא הבריטי ולהצטרף לבריגדה היהודית, כדי לנקום נקמת עמו. האב והמשק סירבו לאשר את בקשתו משום שזה עתה מלאו לו 18 שנה ובמשק שרר מחסור גדול בידיים עובדות. אך דניאל ניצח בהפצרותיו והורשה להתגייס. את תפקידיו הצבאיים במצרים, באיטליה ובארצות השפלה קיים כחייל ותיק ומנוסה, וכך גם ביחס לעזרה לשארית הפליטה. דניאל סיים קורס לשימוש בכלי-נשק שונים וכתב על כך למוריו בשביעות-רצון: "… פעם תצא מכך תועלת לארץ ויש לנצל הזדמנות כזו כמלוא היכולת…" מששוחרר באוגוסט 1946 חזר לעבודה במשק ולשירות חלקי בחי"ש וכשפרצה מלחמת- העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, שירת בדצמבר 1947 כמלווה שיירות בין עמק-הירדן לעמק-יזרעאל. באותו פרק זמן נשא את חברתו לאישה. בינואר 1948 גויס גיוס מלא לחי"ש. נשלח לקורס נהגים ואחר-כך שירת כקשר ליד המפקדה, תחילה כרוכב אופנוע ואחר-כך בטנדר. במרס 1948 שוחרר מטעמים משקיים, אך יצא מדי פעם לפעולה קרבית כאשר נדרש לכך, והשתתף כמקלען בפל"ם בקרבות סג'רה וערב אל-זביח. ב-15.5.1948 הצטיין בקרב צמח בשטח הקרנטינה והמחנה הצבאי, ונוכחותו נסכה הרגשת ביטחון בחבריו ובמפקדו. אחרי שעמד בקרב 37 שעות רצופות סירב מפקדו לשחררו עם חבריו למנוחה קצרה, אך סירוב החברים ללכת בלעדיו גרם לכך ששוחרר גם הוא והלך הביתה עייף ויגע וחולצתו מוכתמת בדם חברו, שהגיש לו בלי הרף תחמושת למקלעו, שהירבה לקצור בו בשורות האויב, ותוך כדי כך נפל. בליל 17.5.1948 נשלח להסיע טרקטורים בפוריה כדי להטעות את האויב לחשוב שמדובר במשוריינים וטנקים. משם חזר הביתה. עוד בטרם הספיק לנוח ולישון כראוי נקרא בשעה 8 בבוקר לצאת נגד האויב שפרץ את החזית ליד צמח. בקרב זה נפצע קשה, במרחק 200 מטר מביתו ומעמדת אביו. בגלל הנסיגה המבוהלת נשאר שם עם חברו. הם נרצחו בידי הסורים ביום ט' באייר תש"ח (18.5.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בדגניה א'. בתו, שנולדה אחרי מותו, נקראה על שמו, דניאלה. זכרו הועלה בספר "בסער ביום סופה" על המלחמה בשערי דגניה.
