fbpx
שיפמן-הורן, חיה (חייקה, חיה’לה)

שיפמן-הורן, חיה (חייקה, חיה’לה)


בת חנה ואברהם, נולדה ביום כ"ג באייר תרפ"ח (13.5.1928) בעיר יארוסלב, גליציה המערבית, בבית שומר-מסורת ולמדה בבית-ספר יסודי. בפרוץ מלחמת-העולם השנייה – והיא אז כבת 11 – נכבשה העיר על-ידי הנאצים ומשפחתה בת שמונה הנפשות נדדה אל שטח הכיבוש הסובייטי ונשלחה אחר-כך עם המוני יהודים לסיביר. בדרך חלתה בדלקת-ריאות והובאה בודדה לבית-החולים בצ'ליאבינסק אשר באוראל. לאחר חודשי פירוד נפגשה שוב עם הוריה בתוך יערות הטייגה בסיביר, יחדיו חיו בבקתות-חמר ועמלו קשה. משם נדדו עם יתר היהודים לאוזבקיסטן אשר באסיה התיכונה. שם מתו האב והסב אשר כוחם לא עמד להם בסבלות הנדודים. בשנת 1942 נפתח הפתח לעליית יהודי פולין, שישבו אז באסיה התיכונה. חיה, שתי אחיותיה ואחיה הקטן, יצאו לדרך עם ילדי טהרן, אך ליד גבול איראן נאלצה חיה, ביחד עם עוד כמה ילדים יהודים, לרדת מהרכבת מחמת תעלולי החיילים הפולנים האנטישמים שליוו את הרכבת וללון בקור הסתיו במשך לילות בחוץ על מצע עלים. חיה חלתה שוב ונאלצה להישאר בבית-החולים. גם הפעם ניצלה הנערה בת ה15- ממוות. אחרי שבעה שבועות עזבה את בית-החולים באשחבד, הגיעה לטהרן, התחברה ליתר הילדים היהודיים ומשם עלתה לארץ בשנת 1943. בארץ נתקבלה לבית-הספר החקלאי מקווה ישראל במסגרת עליית-הנוער הדתי. חיה התאקלמה מהר, בחרה בעבודות חקלאיות ובעיקר בענף הרפת. לאחר שסיימה בהצטיינות את בית-הספר, היתה בין מארגני הגרעין שהצטרף לכפר עציון. "כאן מצאתי את ביתי" – כתבה אל אמה שנשארה בגולה. היא נקלטה יפה בחברה, היתה חרוצה, רצינית ואהובה על הכל. חיה התקשרה אל הנוף, עסקה בנטיעות ואהבה לטייל בשבת בין העצים הרכים ולראות כיצד הם גדלים. כמו-כן עבדה ברפת ובבית-ההבראה ואת שעות הפנאי הקדישה ללימוד ולקריאה. היתה פעילה גם בטיפול בעולים חדשים. בקיץ 1947 הגיעו לארץ אמה ואחיה ומצאו את ביתם בביתה בכפר עציון, עד שפרצו קרבות מלחמת-העצמאות והם נאלצו לעבור לירושלים. בשנת 1947 נישאה חיה לאיש. כעבור חודשיים פרצו הקרבות והמאבק על הגנת הגוש החל. חיה, שעוד במקווה ישראל עסקה באימוני קשר, הוצבה כקשרית והיתה צמודה למכשיר הקשר עד רגעי-חייה האחרונים. עם זאת מילאה את תפקידה כאחראית למחסן-הבגדים. שבוע לפני המערכה הנואשת נפצע בעלה והוטס לבית-חולים מחוץ לגוש. ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948), יום ההולדת ה20- שלה, ישבה במקלט מתחת לבניין המפקדה, עזרה בטיפול בפצועים, דאגה להכנת אוכל בשביל החברים – מתוך שקט ושליטה עצמית. בפרוץ שריוני האויב למקום מצאה את מותה בתוך המקלט, בהתמוטט הבניין האיתן של "המנזר הגרמני" אשר פוצץ על-ידי האויב, שלא הצליח לחדור לתוך המקלט שבו התבצרו החברים. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועברה, עם שאר חללי הגוש, למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.

כובד על ידי

דילוג לתוכן