שיף, שמואל

בן אסתר ואלימלך. שמואל נולד בטרנסילבניה בי"ב באדר תר"ץ (12.3.1930) למשפחת רבנים: סבו ואביו היו כל אחד בתורו רב העיירה. בזמן השואה הוסתר על ידי אמו בדירת מסתור בבודפשט, באמצעות מסמכים מזויפים. אביו ואחיו נהרגו במחנה ההשמדה אושוויץ. לאחר המלחמה נותרו בחיים אמו, אחיו ושתי אחיותיו. בשנת 1947 עלה שמואל ארצה לבדו לקיבוץ אפיקים. שמואל התנדב לפלמ"ח, השתתף במלחמת העצמאות כלוחם בחטיבת הראל והמשיך לשרת בתפקידים ביטחוניים שונים: מא"ז (מפקד אזורי) באזור הנגב, רב"ש (רכז ביטחון שוטף) במושב בית נקופה, וקצין הדרכה ומבצעים במשמר הגבול בחברון, בית לחם וירושלים. בשנת 1948, בהיותו בן שמונה-עשרה, התחתן שמואל עם רחל לבית טאובר, ובמשך השנים נולדו להם שלושה ילדים. המשפחה התגוררה בבית נקופה. שמואל עבר לשרת במשטרה ושימש בתפקיד קצין מתקנים במרחב ירושלים. את תפקידו האחרון במשטרה מילא במגרש הרוסים בירושלים כאחראי על אבטחת מפעלים, אבטחת מוסדות ציבוריים ואבטחת אירועים, כמו ביקורים ממלכתיים בירושלים. שמואל היה אדם כריזמטי, שרמנטי, אוהב אדם וספר. משפחתו מספרת שהיה הומניסט אמיתי, לכן גם היה אהוב על כל מכריו: נשים, גברים, מפקדים וחיילים. בכ"ח בניסן תשל"ו (28.4.1976) היה שמואל המפקד התורן של המרחב. כאשר נתגלה מטען חבלה ברחוב בני ברית בירושלים, נקראו פקד שמואל והחבלן מפקח אלברט לוי לנטרל אותו. המטען התפוצץ ושמואל ואלברט נהרגו. שמואל נפל בעת שירותו. בן ארבעים ושש היה בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים ושני נכדים. לאחר נפילתו הוענק לשמואל "עיטור השירות משטרה" על ידי מפכ"ל המשטרה.