שיף, שמואל-רונן

בן אביבה ומנחם, נולד ביום כ"ט בשבט תשכ"א (15.2.1961) ברמת-גן. בהיותו בן למשפחה מסורתית, קיבל רונן חינוך דתי לאומי. הוא סיים את לימודיו בהצטיינות יתירה. קודם גיוסו, הוא למד שנה אחת בישיבת "הכותל" בירושלים, ובעת גיוסו העלים פגמים רפואיים כדי שלא לגרוע מהפרופיל הרפואי שלו. רונן שירת בחיל-השריון, עבר קורס מפקדי טנקים והתבלט בגדודו כמפקד מצטיין וכידיד נאמן ומסור לפקודיו. "הגליל כולו מרבד אדום של כלניות והטנקים רומסים אותן" אמר רונן לאמו. מוח מבריק, נשמה של אמן ורע נאמן חברו יחדיו בבחור הצעיר הגבוה ויפה-התואר, שהצניע את כשרונותיו, אך אלה התבטאו בעל כורחו. כשפרצה מלחמת שלום הגליל, היה רונן עם הכוח שהסתער על מערכי האויב בגיזרה המערבית. הוא התקדם עם יחידתו במסלול הלחימה, עד מבואות צור. ביום י"ז בסיוון תשמ"ב (8.6.1982) בפריצה לצור, נקלע רונן למארב האויב. הטנק שפיקד עליו נפגע, ושלושה מאנשי הצוות נספו. ביניהם היה שמואל-רונן. בן 21 שנים הוא היה בנופלו. במכתב תנחומים, ששיגר מורו לפיסיקה להוריו ולבית-הספר התיכון שבו למד רונן, נאמר: "…זכות גדולה היתה לי ללמד אותו את תורת המדע ולמדתי ממנו את תורת החיים. נועם הליכותיו, כמו גם חריצותו, עולים לנגד עיני הדומעות וליבי מסרב להבין. יחיד ומיוחד היה. בקסם הנפלא שהשרתה נוכחותו בכל מקום… רונן היה מטובי תלמידי. חניך מעולה שהווה דוגמה ומופת לכל התלמידים. הצטיינותו ענותנותו ונועם הליכותיו מעלים את דמותו הנפלאה אל מול עיני הדומעות. קסמו המיוחד ישאר לעד בקרבי. עם ישראל איבד אחד מטובי בניו ובית ספרכם את אחד הנבחרים שבבוגריו…". רונן הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי על הר הרצל בירושלים. והנוף, שאהב כל כך בחייו, נשקף ממקום מנוחת עולמו. הוא השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נפילתו, הועלה רונן לדרגת סמ"ר. מפקדו כתב במכתב למשפחתו: "סמ"ר שמואל נהרג ביום הראשון של המלחמה. הטנק שלו פרץ קדימה, והוא נקלע למארב האויב. שמואל סימל את ההתגלמות המושלמת של מפקד מעולה. בעל רגשות ויחסי אנוש חמים ביותר. הוא מילא את תפקידו בצורה הטובה ביותר, היה אהוב ונערץ על כל מפקדיו וחבריו בפלוגה". שמו הונצח ביער ירושלים