שיף, שלמה

בן צפורה ואברהם-יצחק. נולד בשנת 1896 בעיר קישינוב אשר בבסרביה. הוא החל ללמוד בבית ספר פרטי בעירו והמשיך בבית ספר עירוני. כבן למשפחה ציונית עלה לארץ-ישראל עם משפחתו בשנת 1910. בארץ המשיך ולמד שנתיים בבית הספר "עזרא" וכאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה, גורש יחד עם שאר נתיני רוסיה למצרים. שלמה היה בין ראשוני המתגייסים ל"גדוד נהגי הפרדות", לחם בגליפולי, ולאחר כשלון הנחיתה שם, חזר עם הגדוד למצרים. הוא למד זמן מה בבית הספר האנגלי באלכסנדריה, שירת תקופה מסויימת בגדוד העבודה המצרי והוסף לשרת כשנה בחיל המהנדסים המלכותיים הבריטי, עמו חזר לארץ-ישראל. שלמה נתקבל לעבודה כמפקח במשרד לעבודות ציבוריות של ממשלת המנדט ועסק בפיקוח על סלילת כבישים באיזור הגליל העליון ובראש פינה. מקום בו הכיר את אשתו לעתיד. שלמה התגייס למשטרת ארץ-ישראל בתחילת חודש פברואר 1924 בהתאם להוראות המוסדות הלאומיים וקיבל דרגת סרג'נט. כחבר "הגנה" מסור עזר ככל יכולתו לפעולותיה ולא פעם הצליח בתבונתו למנוע מעשים מצד השוטרים והקצינים הבריטים שנועדו לפגוע ב"הגנה". התקדמותו בשורות המשטרה היתה מהירה. כעבור שנה הועלה לדרגת סגן מפקח. לאחר שנתיים הועלה לדרגת מפקח ובשנת 1932 התמנה להיות עוזר מפקח המשטרה המחוזית ביפו. בתקופת מאורעות תרפ"ט התייצב שלמה יחד עם הקצין הבריטי ריגס בראש מגיני תל אביב והדף התנפלות ערבית על העיר. בשנת 1934 הועלה לדרגת קפטן והועבר למשטרת תל אביב, בשנת 1937 נשלח מטעם המשטרה לקורס מיוחד באנגליה והתמחה בנושא פענוח פשעים, ביולוגיה וצילום. בתקופת מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט היה אחראי לבטחון המשקים והאזורים החקלאיים בסביבות תל אביב. במרצו ובעוז רוחו הצליח להשתלט על המבוכה ששררה באזור הנתון לפיקוחו ועזר להשלטת הסדר והביטחון בו. הוא היה מגיע למקומות שהיו נתונים לסכנה ועודד את המגינים לעמוד על נפשם. במשך שבועות היה עובר מעמדה לעמדה ומשכונה לשכונה באיזור הספר של תל אביב וקנה את הערצת התושבים היהודים. באותה תקופה אף התהדקו הקשרים בינו לבין מוסדות ה"הגנה", קשרים שהיו לעזר רב ל"הגנה", לאנשיה למוסדותיה. בשנת 1940 נתמנה שלמה למפקד משטרת תל אביב והועלה לדרגת מייג'ר, היהודי הראשון קיבל דרגה זו. בשנת 1941 קיבל אות הצטיינות ונתמנה כחבר ב"מסדר האיפריה הבריטית". בתקופה זו רבו פעולות ארגוני האצ"ל והלח"י נגד מטרות בריטיות והלח"י כוון את עיקר פעולותיו לחסל את קציני הבולשת הבריטית מורטון ו-ווילקינס שעמדו בראש "המחלקה היהודית" של הבולשת. לשם כך הותקן מוקש חשמלי מופעל מרחוק בדירה ברחוב יעל בתל אביב ובפיתוי למשיכתם אל הדירה הושמעו כמה פיצוצים. קריאת טלפון למטה המשטרה הביאה, כמצופה, כמה קצינים לבדוק את האירוע, אלא שלרוע המזל לא היו אלה מורטון ו-ווילקינס אלא הקצינים היהודים שיף וגודלמן ואיתם קצין בריטי בשם טרטון. בפיצוץ שהיה ביום ג' בשבט תש"ב (21.1.1942) נהרגו שלושת הקצינים ושני שוטרים נפצעו קל. שלמה הובא למנות עולמים בטקס משטרתי מלא בבית הקברות בתל אביב. השאיר אישה ושני בנים, הורים, שני אחים ושתי אחיות. דברים לזכרו ומהלך קורות חייו נכתבו בספרים הבאים: "ראשוני הישוב ובוניו", בספר "ההגנה בתל אביב", בספר "לוחמי חרות ישראל", ב"ספר האצ"ל", בספר "המעש השחור", בספר "מבוקש", בספר "הדם אש בסף" ובספר "השוטר העברי בתקופת המנדט", אורי קיסרי ,שהיה עורך העיתון "תשע בערב" כתב מאמר ראשי לזכרו, כן התפרסם מאמר לזכרו ולזכר חברו הקצין גולדמן שנפל יחד עמו בעיתון "דבר". בעיתון "הארץ" התפרסם שירו של נתן אלתרמן "השוטר" לזכרו