שינובלוגה, זליג

בן בריינה ואריה (ליב), נולד בשנת 1924 בעיר פולטוסק, פולין, וסיים בית-ספר יסודי. בימי מלחמת-העולם השנייה התגלגל עם בני משפחתו לשטח הכיבוש הרוסי. הם נשלחו לעבודת-פרך ביערות סיביר ואחרי הסכם סטלין-שיקורסקי הורשו לצאת דרומה, לאסיה התיכונה. זליג נתנסה בכל התלאות שעברו על הפליטים עד סוף המלחמה. מתוך שאיפה להגיע לארץ-ישראל חזר לפולין, הצטרף לקיבוץ חלוצי בסוסנוביץ ויצא ב"נתיב-הבריחה" לווילנה. זליג עלה ארצה בשנת 1947 בתעודות מזויפות של חייל בצבא הבריטי החוזר הביתה. הוא נתפס וישב שלושה חודשים במאסר. אחרי שחרורו החל לעבוד. בחורף תש"ח, בפרוץ מלחמת-העצמאות, התייצב למערכה, שירת בחטיבת "כרמלי" ועד מהרה עלה בדרגה. במכתבו להוריו מיום 3.3.1948 סיפר על פעולות- גמול בשכונות ערביות בחיפה ועל פעולה מוצלחת נגד 600 ערבים מסוריה שתקפו נקודה בגבולות הצפון, ואחרי שתי שעות לחימה של יחידתו הצליחו רק 400 מהם לחזור לסוריה, וגם זאת רק משום שחיילים בריטיים חשו לעזרתם. "לא אחת היו התנגשויות בין האנגלים ובין יחידותינו. מטרתם לפרוק את נשקנו, אך אינם מצליחים בכך כי יהודי, כל עוד יהודי חי הוא, לא ימסור את נשקו". לאחר בלימת הפלישה בעמק-הירדן נטלו כוחותינו את היוזמה ותקפו באזור הגלבוע. לאחר שנתפסה אחיזה ברכס הגלבוע תקפה חטיבת "כרמלי" בליל 2-3 ביוני את ג'נין וכבשה את המשלטים החולשים על העיר. הצבא העיראקי, שעבר לשומרון לאחר כישלונו בעמק- הירדן, ריכז כוחותיו ותקף נגד, ובלחץ התקפה זו נאלצו כוחותינו לסגת. בקרב זה נפל, ביום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948). ביום כ' באב תש"י (3.8.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.